פרק ב - בת יהודית · הקדמה
"סוֹף מַעֲשֶׂה, וּ"מַחְשָׁבָה תְּחִלָּה"
שְׁתֵּי כַּתּוֹת בַּנָּשִׁים יֶשְׁנָן:
כַּת רִאשׁוֹנָה - הַמַּתִּירָה לְעַצְמָהּ, בְּמַצְפּוּן נָקִי וּבְשַׁלְוַת נֶפֶשׁ, לְהַלֵּךְ עַל פִּי קֻלּוֹת מְפֻקְפָּקוֹת, בְּאָמְרָהּ:" יֵשׁ מַתִּירִין...! יֵשׁ מְקִלִּין..., סְתָם לִהְיוֹת קִיצוֹנִית... מַדּוּעַ?! וְעוֹד "הַצְדָּקוֹת נִפְלָאוֹת" מֵעֵין אֵלּוּ "הַמְנִיחוֹת" אֶת הַדַּעַת. לְאֵלּוּ נִדְרַשׁ "מַחְשָׁבָה תְּחִלָּה".
כַּת שְׁנִיָּה - אָמְנָם מַתִּירָה לְעַצְמָהּ לְהַלֵּךְ עַל פִּי קֻלּוֹת מְפֻקְפָּקוֹת, אֲבָל לֹא בְּלֵב שָׁלֵם, זְעָקָה פְּנִימִית נִסְתֶּרֶת מַעֲלָה מִדֵּי פַּעַם חֹסֶר הַשְׁלָמָה עִם הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁכֹּחַ הַמְפַתֶּה מַשְׁתִּיק אֶת אוֹתָהּ זְעָקָה, בְּטַעֲנָה: וְכִי אֲנִי יוֹתֵר חֲרֵדִית מִפְּלוֹנִית אוֹ מֵאַלְמוֹנִית? וְאִם הֵן מְקִלּוֹת לְעַצְמָן, מַדּוּעַ אֲנִי אַחְמִיר עַל עַצְמִי? אֵלּוּ זָכוּ לְ"מַחְשָׁבָה תְּחִלָּה", אֶלָּא שֶׁנִּדְרַשׁ לָהֶם עֲדַיִן "סוֹף מַעֲשֶׂה".
אָנוּ תְּפִלָּה לַה', שֶׁיְּהֵא בִּדְבָרֵינוּ אֵלֶּה תּוֹעֶלֶת לְהָבִיא אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת לְ"מַחְשָׁבָה תְּחִלָּה" - לְפָחוֹת, וְאֶת הָאַחֲרוֹנוֹת לְ"סוֹף מַעֲשֶׂה".