פרק ב - בת יהודית · ב - טהרת הנפש דורשת חמרות ולא קלות
מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא בְּתַעֲנִית כא ע"א מֵחֲסִידוּתוֹ שֶׁל נַחוּם אִישׁ גַּמְזוּ:
אָמְרוּ עָלָיו עַל נַחוּם אִישׁ גַּמְזוּ שֶׁהָיָה סוּמָּא מִשְּׁתֵּי עֵינָיו; גִּדֵּם מִשְּׁתֵּי יָדָיו; קִטֵּעַ מִשְּׁתֵּי רַגְלָיו; וְכָל גּוּפוֹ מָלֵא שְׁחִין, וְהָיָה מֻטָּל בְּבַיִת רָעוּעַ, וְרַגְלֵי מִטָּתוֹ מֻנָּחִים בִּסְפָלִים שֶׁל מַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עָלֶיהָ נְמָלִים. פַּעַם אַחַת הָיְתָה מִטָּתוֹ מֻנַּחַת בְּבַיִת רָעוּעַ. בִּקְּשׁוּ תַּלְמִידָיו לְפַנּוֹת מִטָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ לְפַנּוֹת אֶת הַכֵּלִים. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, פַּנּוּ אֶת הַכֵּלִים וְאַחַר כָּךְ פַּנּוּ מִטָּתִי, שֶׁמֻּבְטָח לָכֶם: כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי בַּבַּיִת אֵין הַבַּיִת נוֹפֵל".
פִּנּוּ אֶת הַכֵּלִים וְאַחַר כָּךְ פִּנּוּ אֶת מִטָּתוֹ, וְנָפַל הַבַּיִת. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: וְכִי מֵאַחַר שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר אַתָּה, לָמָּה עָלְתָה לְךָ כָּךְ?" אָמַר לָהֶם:" בָּנַי, אֲנִי גָּרַמְתִּי לְעַצְמִי. שֶׁפַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ לְבֵית חָמִי, וְהָיָה עִמִּי מַשּׂוֹי ג' חֲמוֹרִים; אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל, וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה, וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים. בָּא עָנִי אֶחָד וְעָמַד לִי בַּדֶּרֶךְ וְאָמַר לִי: 'רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי!' אָמַרְתִּי לוֹ: 'הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶפְרֹק מִן הַחֲמוֹר.' לֹא הִסְפַּקְתִּי לִפְרֹק מִן הַחֲמוֹר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ. הָלַכְתִּי וְנָפַלְתִּי עַל פָּנָיו וְאָמַרְתִּי: עֵינַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל עֵינֶיךָ - יִסָּמוּ; יָדַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל יָדֶיךָ - יִתְגַּדְּמוּ; רַגְלַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל רַגְלֶיךָ - יִתְקַטְּעוּ. וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתִּי עַד שֶׁאָמַרְתִּי: כָּל גּוּפִי יְהֵא מָלֵא שְׁחִין". אָמְרוּ לוֹ: אוֹי לָנוּ שֶׁרְאִינוּךָ בְּכָךְ!" אָמַר לָהֶם: "אוֹי לִי אִם לֹא רְאִיתוּנִי בְּכָךְ". עַד כָּאן.
נַעֲמִיק קְצָת בְּסִפּוּר זֶה,
כָּל אָדָם מֵאִתָּנוּ, לוּ אֵרַע לוֹ כַּדָּבָר הַזֶּה, וַדַּאי הָיָה מִצְטַעֵר, וְגַם בּוֹכֶה, שֶׁלְּמוּל עֵינָיו נִגְרַם לִיהוּדִי עָנִי לִגְוֹעַ בָּרָעָב - אֲבָל לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, לֹא הָיָה מַאֲשִׁים, בְּטַעֲנָה: מֶה הָיָה עָלַי יוֹתֵר מִזֶּה לַעֲשׂוֹת? הֲלֹא קַמְתִּי לָתֵת לוֹ מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה!
נַחוּם אִישׁ גַּמְזוּ שָׁפַט וְדָן אֶת עַצְמוֹ כָּאן, בִּגְזַר דִּין חָמוּר בְּיוֹתֵר. נַפְשׁוֹ הַטְּהוֹרָה לֹא הִתְפַּשְּׁרָה בְּשׁוּם תֵּרוּץ. מַצְפּוּנוֹ הַטָּהוֹר וְהַנָּקִי דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ נָקָם עַצְמִי עַל אֵרוּעַ זֶה בְּכָל חֹמֶר הַדִּין.
וְכִלְשׁוֹן הַגְּמָרָא, שֶׁגַּם לְאַחַר שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ: יָדַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל יָדֶיךָ - יִתְגַּדְּמוּ! עֵינַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל עֵינֶיךָ - יִסָּמוּ! רַגְלַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל רַגְלֶיךָ - יִתְקַטְּעוּ! אמר עוד לְאַחַר כָּל זֶה: "לֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתִּי, עַד שֶׁאָמַרְתִּי: 'כָּל גּוּפִי יְהֵא מָלֵא שְׁחִין'!". "לֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתִּי" - טֹהַר הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ לֹא נָתַן לוֹ לְהִתְקָרֵר, עַד שֶׁיְּמַצֶּה אֶת עָנְשׁוֹ כְּפִי מַעֲלַת טָהֳרָתוֹ.
הֲרֵי שֶׁאָנוּ לְמֵדִים, שֶׁכְּכָל שֶׁנֶּפֶשׁ הָאָדָם טְהוֹרָה, זַכָּה, נְקִיָּה מֵחֵטְא וְעָוֹן וּמִכָּל תִּעוּב, זוֹעֶקֶת הִיא עַל שְׁלֵמוּתָהּ, וּמַרְגִּישָׁה כָּל פְּגָם דַּק שֶׁעֲדַיִן נִשְׁאַר בָּהּ, וְדוֹרֶשֶׁת בְּכָל חֹמֶר הַדִּין לְהַשְׁלִים אֶת הֶחָסֵר, וְתֵכֶף, לְלֹא שְׁהִיּוֹת וְכִי לֹא יָכוֹל הָיָה נַחוּם אִישׁ גַּמְזוּ לְלַמֵּד זְכוּת עַל עַצְמוֹ? וַדַּאי שֶׁיָּכֹל! אוּלָם הוּא הֵבִין, שֶׁשְּׁתֵּי קוֹלוֹת מְדַבְּרִים מִגְּרוֹנוֹ, קוֹל אֶחָד - הַמְלַמֵּד זְכוּת, סַלְחָנוּת עַצְמִית, וְקוֹל שֵׁנִי - הַדּוֹרֵשׁ וְזוֹעֵק: נַחוּם, נַחוּם, אַל תִּסְתַּפֵּק בִּזְכוּת עַל עַצְמְךָ, לְפִי טֹהַר נִשְׁמָתְךָ. רְאֵה לְהַשְׁלִים הֶחָסֵר, וְאַל תִּרְאֶה לְהִשְׁתַּמֵּט בְּקֻלּוֹת לְמִינֵיהֶם! כְּדַאי וּכְדַאי לְךָ לְמַצּוֹת עִם עַצְמְךָ אֶת כָּל חֹמֶר הַדִּין!
סִפּוּר נוֹסָף מָצִינוּ בִּגְמָרָא בַּבָּא מְצִיעָא פד ע"א.
רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּנוֹ שֶׁל רַשְׁבִּ"י, עַל חָטָא שֶׁמָּסַר גַּנָּב רָשָׁע, הַבּוֹעֵל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמְסָרוֹ לַמַּלְכוּת עַל גְּנֵבָתוֹ, וְתָלוּהוּ, הֶעֱנִישׁ אֶת עַצְמוֹ, וְהָיָה קוֹרֵא לַיִּסּוּרִים שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו כָּל לַיְלָה, וְהָיוּ מִדֵּי לַיְלָה בָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים נוֹרָאִים, וּבְכָל לַיְלָה הָיוּ מְכִינִים לוֹ שִׁשִּׁים סְדִינִים, וּבַבֹּקֶר מוֹשְׁכִים מִמֶּנּוּ שִׁשִּׁים עֲרֵבוֹת מְלֵאוֹת דָּם שֶׁזָּב מִמֶּנּוּ מֵהַשְּׁחִין שֶׁהָיָה עָלָיו, וְגַם שָׁם נֶאֱמַר: "לֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ", עַד שֶׁקָּרָא לְיִסּוּרִים נוֹרָאִים אֵלּוּ לָבוֹא עָלָיו.
עַל רַב הוּנָא מְסֻפָּר בַּגְּמָרָא (מועד קטן כה), שֶׁפַּעַם אַחַת הִתְהַפְּכָה לוֹ הָרְצוּעָה שֶׁל הַתְּפִלִּין, וְהִתְעַנָּה עַל כָּךְ אַרְבָּעִים תַּעֲנִיּוֹת.
וְכֵן עַל רַב חִסְדָּא, שֶׁדִּבֵּר דִּבּוּר קַל שֶׁלֹּא מַסְפִּיק לִכְבוֹד רַבּוֹ, הִתְעַנָּה אַרְבָּעִים יוֹם.
וְכֵן עוֹד עַל רַב הוּנָא, עַל שֶׁחָשַׁד לְרַב חִסְדָּא, הִתְעַנָּה אַרְבָּעִים תַּעֲנִיּוֹת (בבא מציעא לג).
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, שֶׁיָּצְאָה פָּרַת שְׁכֶנְתּוֹ עִם מַשָּׂא בְּשַׁבָּת וְלֹא מִחָה בָּהּ, הִתְעַנָּה עַל כָּךְ, עַד שֶׁהֻשְׁחֲרוּ שִׁנָּיו מֵהַתַּעֲנִיּוֹת.
עַל רַבִּי זֵירָא מְסֻפָּר בַּתַּלְמוּד, שֶׁהִתְעַנָּה מֵאָה תַּעֲנִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בּוֹ אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וּבְכָל שְׁלֹשִׁים יוֹם הָיָה בּוֹדֵק עַצְמוֹ בָּאֵשׁ, לִרְאוֹת אִם הָאֵשׁ שֶׁלְּמַטָּה שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, כְּדֵי לָדַעַת אִם תִּשְׁלֹט בּוֹ כְּמוֹ כֵן אֵשׁ גֵּיהִנֹּם.
מַה הֱבִיאָם לְכָל זֶה?
כַּמָּה שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר נְקִיָּה וּטְהוֹרָה, יוֹתֵר דּוֹרֶשֶׁת מֵעַצְמָהּ חֻמְרוֹת וְלֹא קֻלּוֹת.
אִם הַמְדֻבָּר בְּכָל תְּחוּמֵי הָאִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּנוֹשֵׂא הַצְּנִיעוּת, אֲבִיזָר לאֶחָד מִשְּׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. הַגּוֹרֵם הַגָּדוֹל לְהַכְשִׁיל וּלְהַחֲטִיא וּלְהַפִּיל עַם רַב מִיִּשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט לְהַתִּישׁ אֶת כָּל כֹּחַ הַקְּדֻשָּׁה וְהַיִּרְאָה, שֶׁכַּיָדוּעַ, אֵין לְךָ עָווֹן הַמְקָרֵר אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם מִכָּל מַעֲלָה בַּתּוֹרָה, קְדֻשָּׁה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, כְּמוֹ, חָלִילָה, עָוֹן זֶה.
וְדַוְקָא כָּאן, רַבּוֹת אָנוּ שׁוֹמְעִים עַל קֻלּוֹת שֶׁאֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה מֵהֵן, וּשְׁאֵלָתֵנוּ: מַדּוּעַ אַתְּ מְקִלָּה בִּפְרָטִים אֵלּוּ וְאֵלּוּ הַמְפֻקְפָּקִים, הֲלֹא, אוֹ שֶׁזֶּה אָסוּר, מַכְשִׁיל, פָּרוּץ - אוֹ שֶׁזֶּה מֻתָּר, צָנוּעַ וְקָדוֹשׁ. אֵין בָּאֶמְצַע! וְאֵיךְ אַתְּ מַכְנִיסָה עַצְמֵךְ לְגֶשֶׁר צַר כָּזֶה, שֶׁתְּהוֹם פְּעוּרָה מִכָּאן וּמִכָּאן, וּלְהַלֵּךְ עַל קֻלָּה מְפֻקְפֶּקֶת, שֶׁוַּדַּאי אֵינָהּ נוֹבַעַת מִנָּשִׁים בַּעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ הַטְּהוֹרָה וְהַנְּקִיָּה. נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: וְכִי קֻלּוֹת אֵלּוּ לֹא שִׁעֲרוּם אִמּוֹתֵינוּ מִפְּאַת חֹסֶר טֹהַר נִשְׁמָתָן אוֹ מִטָּהֳרָה יְתֵרָה שֶׁהָיְתָה בְּנִשְׁמָתָן? אִם כֵּן, אֵיךְ נַחֲשִׁיב אֶת עַצְמֵנוּ זַכּוֹת וּטְהוֹרוֹת יוֹתֵר מֵאִמּוֹתֵינוּ?!