פרק א - פרקי התבוננות · מו - מעשה ב-400 נערים ונערות
אִיתָא בְּגִטִּין נז, וְכֵן בְּמִדְרַשׁ אֵיכָה (פרק א, מה), אַסְפַּסְיָאנוּס מִלֵּא ג' סְפִינוֹת נְעָרִים וּנְעָרוֹת [וּבַגְּמָרָא גִּטִּין נז הַגִּרְסָא אַרְבַּע מֵאוֹת נְעָרִים וּנְעָרוֹת] כְּדֵי לְהַחֲטִיאָם. אָמְרוּ אוֹתָם נְעָרִים וּנְעָרוֹת: לֹא דַּיֵּנוּ שֶׁהִכְעַסְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְהֶחֱרִיב לָנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עוֹד נַכְעִיסוֹ בְּגָלוּתֵנוּ? שָׁאֲלוּ לְהַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם: אִם זוֹרְקִין אָנוּ עַצְמֵנוּ לַיָּם, יֵשׁ לָנוּ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לָהֶם הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן: "אָמַר ה' מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצוּלֹת יָם", כְּלוֹמַר יִזְכּוּ לָעוֹלָם הַבָּא. מִיָּד עָמְדוּ נָשִׁים וְזָרְקוּ עַצְמָן לַיָּם, וְאַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ הַבַּחוּרִים: אִם אֵלּוּ מָסְרוּ נַפְשָׁם - אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיָּד מָסְרוּ אַף הֵם עַצְמָם וְנָפְלוּ לַיָּם. וּכְשֶׁזָּרְקוּ כַּת רִאשׁוֹנָה אֶת עַצְמָן לַיָּם, אָמְרוּ פָּסוּק "אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹקֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר", וְהִשְׁלִיכוּ עַצְמָם לַיָּם. אַחֲרֵיהֶם עָמְדָה כַּת שְׁנִיָּה וְאָמְרָה: "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם" וְהִשְׁלִיכוּ עַצְמָן לַיָּם, וְאַחֲרֵיהֶם עָמְדָה כַּת שְׁלִישִׁית וְאָמְרָה: "הֲלֹא אֱלֹקִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב" וְהִשְׁלִיכוּ עַצְמָן לַיָּם. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בֹּכִיָּה.
וְשָׁם הִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת (וכן בגמ' ע"ז יח), הֵיאַךְ הִשְׁלִיכוּ עַצְמָן לַיָּם וּמָסְרוּ עַצְמָם לְמִיתָה? וְתֵרְצוּ, כֵּיוָן שֶׁיָּדְעוּ שֶׁיְּיַסְּרוּ אוֹתָם עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עֲבֵרָה, וּלְכָךְ מֻתָּר הָיָה לָהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא לַחֲטֹא - לָמוּת עַל קִדּוּשׁ ה' מִדַּעַת עַצְמָם, וּכְמוֹ כָּל חֵטְא גִּלּוּי עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר".