פרק א - פרקי התבוננות · לט - מלחמת צניעות - מלחמה עם השונא הגדול ביותר
כָּתַב הַ"חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת", שֶׁיֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַיֵּצֶר הָרָע כָּאוֹיֵב הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן אָסוּר שֶׁהַמִּלְחָמָה תִּהְיֶה אִתּוֹ בְּדֶרֶךְ פְּשָׁרָה, כֵּיוָן שֶׁאִם אָמְנָם אָנוּ תְּמִימִים הָרוֹצִים וְחוֹשְׁבִים לְהִתְפַּשֵּׁר - הוּא לֹא כֵן יַחֲשֹׁב, כִּי הוּא, מַטְּרָתוֹ לְהַאֲבִיד וּלְהַשְׁמִיד אֶת הָאָדָם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת, וּלְעוֹלָם אֵין הוּא מִתְפַּיֵּס בִּפְשָׁרָה.
אָמְרוּ רַזַ"ל: מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע? בַּלַּיְלָה אוֹמֵר לָאָדָם בֹּא וְנִתְעַלְּסָה בַּאֲהָבִים נִשְׂבְּעָה בְּתַעֲנוּגִים, וּמְפַתֵּהוּ לָאָדָם וּמִתְדַּמֶּה לוֹ כְּיָדִיד וְאוֹהֵב, וְנוֹתֵן לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ כָּל הַלַּיְלָה, עַד שֶׁנּוֹפֶלֶת עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְיָשֵׁן. אָמְנָם הַיֵּצֶר אֵינוֹ יָשֵׁן - הוּא יָשָׁר עוֹלֶה לְמַעְלָה וּמַשְׂטִין וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ אֶמֶשׁ, וְחָטָא לְפָנֶיךָ כָּךְ אֶמֶשׂ, תֵּן לִי רְשׁוּת וְאֶהֶרְגֵּהוּ אוֹ אַעֲנִישֵׁהוּ. וְנוֹטֵל רְשׁוּת, וּלְמָחָר מִתְהַפֵּךְ לוֹ לְשׂוֹנֵא הַמְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ.
הוּא יֵצֶר הָרָע, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, לְלֹא רַחֲמִים כְּלָל.
אִם מְדֻבָּר בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת כֵּן - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בַּעֲוֹן פִּרְצַת גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת, שֶׁבָּזֶה עוֹבֵד וְטוֹרֵחַ הַיֵּצֶר מְעַט, וְקוֹטֵף פֵּרוֹת רַבִּים.
אִשָּׁה הוֹלֶכֶת לַחֲנוּת לִקְנוֹת בֶּגֶד, וְהִנֵּה לְנֶגֶד עֵינֶיהָ קוֹרֵץ בֶּגֶד מַקְסִים, לְפִי מִדָּתָהּ, לְפִי כַּסְפָּהּ, בִּמְחִיר מִבְצָע, סוֹף הָעוֹנָה - הַכֹּל כְּבָר סִדֵּר לָהּ אוֹתוֹ שָׂטָן - אוּלָם לֹא כָּל כָּךְ צָנוּעַ...
אַתְּ צְרִיכָה לָדַעַת! כָּאן הִתְחַפֵּשׂ הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁלָּךְ לְאוֹהֵב וְנֶחְמָד, וּמִתְדַּמֶּה לָךְ כְּרוֹצֶה טוֹבָתֵךְ וּכְמַצְלִיחַ דַּרְכֵּךְ, וְכֻלּוֹ לָבוּשׁ אַכְזָרִיּוּת וּמָלֵא צִפִּיָּה שֶׁתִּפְּלִי בְּרִשְׁתוֹ וְתִקְנִי אֶת אוֹתוֹ בֶּגֶד.
כַּמָּה רֶוַח הִרְוִיחַ בְּכָךְ - הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל הַזֶּה: לְהַכְשִׁיל אוֹתָךְ, שֶׁיִּכָּשְׁלוּ בָּךְ אֲחֵרִים. וּבְעוֹד שֶׁאַתְּ שׁוֹכֶבֶת עַל מִשְׁכָּבֵךְ וּשְׁנָתֵךְ עָרְבָה לָךְ - הֲלֹא הוֹלֵךְ הוּא וּמַשְׂטִין וּמִתְחַנֵּן שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ רְשׁוּת לִכָּנֵס אֶל בֵּיתֵךְ לִנְגֹּף בָּךְ אוֹ בְּבָנַיִךְ, רַחֲמָנָא לִצְלַן.
וְהַזְּהִירוּת מִמֶּנּוּ צְרִיכָה לִהְיוֹת גְּדוֹלָה, כִּי לֹא תָּמִיד הוּא מְפַתֶּה עַל בֶּגֶד פָּרוּץ, אֶלָּא לָרֹב מְפַתֶּה הוּא עַל בֶּגֶד "מְפֻשָּׁר", וְזֶהוּ הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם אֵינוֹ חָפֵץ בִּפְשָׁרָה אֶלָּא בְּאָבְדָּן מָחְלָט. וּבֶגֶד מְפֻשָּׁר הוּא פָּרוּץ! אֵין דָּבָר כָּזֶה בֶּגֶד מְפֻשָּׁר - זֶהוּ רַק הַסְוָאַת הַיֵּצֶר.
וִיסוֹד זֶה לִמְּדָנוּ רַבֵּנוּ "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" בְּשַׁעַר "עֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים" בַּאֲרִיכוּת, וְשָׁם בֵּאֵר אֲשֶׁר אֵין לָנוּ יוֹתֵר מִשְּׁנֵי חֲלוּקוֹת: אוֹ עֲבֵרָה, אוֹ מִצְוָה. אֵין דָּבָר שְׁלִישִׁי הַנִּקְרָא "רְשׁוּת". מִצְוֹת הַתּוֹרָה הֵם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אוֹ שֶׁאַתָּה לְכָאן אוֹ שֶׁאַתָּה לְכָאן. אֵין בָּאֶמְצָע. וְהַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי הַיֵּצֶר לְעוֹלָם לֹא מִסְתַּפֵּק בְּ"אֶמְצָע", אֶלָּא רוֹצֶה אָבְדָּן מָחְלָט, וְלָכֵן אוֹ שֶׁאַתָּה מַאֲבִידוֹ לְגַמְרֵי, אוֹ שֶׁהוּא מַאֲבִידְךָ. וְאִם הִצְלִיחַ - שֶׁלֹּא אִבַּדְתּוֹ אַתָּה - תִּהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה אָבוּד לְגַמְרֵי בְּיָדוֹ.