פרק א - פרקי התבוננות · לה - אופי האשה
(ספר "כרם בית ישראל" להרב יצחק הרשוביץ הי"ד)
אָמְנָם טְבוּעָה בְּלֵב כָּל בְּנֵי הָאָדָם הַנְּטִיָּה לְהִתְפַּתּוֹת וְלָסוּר אַחֲרֵי הַיָּפֶה וְהַנָּעִים, לְהִתְפַּעֵל מִכָּל דְּבַר חֶמְדָּה, אַךְ בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה הוֹרִישָׁה אִמֵּנוּ הָרִאשׁוֹנָה - חַוָּה - אֶת הַתְּכוּנָה הַזֹּאת ("אֵם כָּל חַי") לִבְנוֹת מִינָהּ - חֵלֶק הָאֱנוֹשׁוּת מִמִּין נְקֵבָה - נֹחַ יוֹתֵר לְהִתְרַשֵּׁם וּלְהִתְפַּעֵל מִן הַדְּבָרִים הַנֶּחְמָדִים וְהַמְגָרִים שֶׁבָּעוֹלָם. הָאִשָּׁה נוֹטָה יוֹתֵר לְהִתָּפֵס לְפִתּוּיִים מוֹשְׁכִים, לָלֶכֶת שְׁבִי אַחֲרֵיהֶם, וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הִיא גַּם מוֹלִיכָה שׁוֹלָל אֶת הַגֶּבֶר וּמַדִּיחָה אוֹתוֹ מִצְּלִילוּת הַדַּעַת וּמִכִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר אֶל מַחֲשַׁכֵּי הַתַּאֲווֹת וְהַיְצָרִים.
הַנָּשִׁים מְחֻנָּנוֹת בְּיֹפִי וּבְחֵן, רוֹאוֹת בְּמִדָּה רַבָּה אֶת כָּל חֲשִׁיבוּתָן וְעֶרְכָּן בְּיִתְרוֹנוֹתֵיהֶן אֵלֶּה. מִתְלַהֲבוֹת מִיָּפְיָן, בָּאוֹת לִידֵי גַאֲוָה עַצְמִית, וְכָךְ הֵן נוֹטוֹת לִתְעוֹת מַהֵר מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַמּוּסָר. אָמְנָם כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ נְטִיָּה לְהַבְלִיט אֶת יִתְרוֹנוֹתָיו וּמַעֲלוֹתָיו כְּדֵי לִמְשֹׁךְ תְּשׂוּמֶת לֵב הַבְּרִיּוֹת וּלְהִשְׂתָּרֵר עֲלֵיהֶן. תְּכוּנָה זוֹ, כְּשֶׁהִיא מְנֻצֶּלֶת לְרָעָה, הֲרֵיהִי כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ הֲרַת סַכָּנוֹת וּנְזָקִים לָאֱנוֹשׁוּת; אַךְ שִׁבְעָתַיִם הִיא מְסֻכֶּנֶת וּמַזִּיקָה, כַּאֲשֶׁר הָאִשָּׁה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּנְטִיָּה זוֹ וּמִשְׁתַּדֶּלֶת לְהַרְשִׁים אֶת הַגְּבָרִים בְּיִתְרוֹנוֹתֶיהָ הַנָּשִׁיִּים וּלְלָכְדָם בְּרִשְׁתָּהּ. "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (משלי יא, כב).
הַיֵּצֶר הַחַיָּתִי שֶׁבְּאָפְיָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה מְנַצֵּל אֶת עֲדִי הַזָּהָב, הַמַּתָּנָה הַנְּדִיבָה שֶׁהָעָנְקָה לָהּ מִמָּרוֹם - יָפְיָהּ וְחִנָּהּ - כְּדֵי לִכְרוֹת בּוֹר שַׁחַת, אֲשֶׁר בָּאָיו לֹא יְשׁוּבוּן. הִיא מְלַבָּה בְּלֵב רַבִּים אֵשׁ תֹּפֶת, הַפּוֹרֶצֶת אֶת כָּל גִּדְרֵי הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת, מַתִּירָה מֵהֶם כָּל רֶסֶן וּמַסְגִּירָה אוֹתָם לִשְׁלִיטָתָם הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַיְצָרִים וְהַתַּאֲווֹת. אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל רֶגֶשׁ הַבּוּשָׁה, הֲנָאָה וְהָעִנּוּג, תּוֹפְסוֹת אָז הַחֻצְפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ. עַזּוּת מֶצַח הִיא אֵם כָּל פְּרִיצוּת, וְהַפְּרִיצוּת הִיא אֵם כָּל חַטָּאת. הַגֵּרוּי וְהַתַּאֲוָה כּוֹבְשִׁים אֶת הָעוֹלָם, וְהָאֱנוּשׁוֹת כֻּלָּהּ מְכַוֶּנֶת עַל פִּיהֶם אֶת אָרְחוֹת חַיֶּיהָ.
עֲגוּמוֹת מְאֹד הֵן תּוֹצְאוֹתָיו שֶׁל מַצַּב דְּבָרִים כָּזֶה בָּעוֹלָם:
רְדִיפַת הַתַּעֲנוּגוֹת מוֹצֶצֶת אֶת לְשַׁד עַצְמוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם וּמְכַלֶּה אֶת נִשְׁמָתוֹ. כֹּחוֹת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ נֶחְלָשִׁים וּמִתְנַוְּנִים לַחֲלוּטִין. כָּלִים וְהוֹלְכִים רִגְשׁוֹתָיו הַנַּעֲלִים וְהַנִּשְׂגָּבִים שֶׁל הָאֱנוֹשׁ, וְרַק דָּבָר אֶחָד מְמַלֵּא אֶת כָּל חֲלָלוֹ שֶׁל הָעוֹלָם: פְּרִיצוּת וִיצָרִים! "וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה" (ויקרא כ).
"הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם; וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם, וְאֶת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ... לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ... וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ..." (ישעיה ה).