פרק א - פרקי התבוננות · יז - האשר הגדול ביותר או ההפסד הגדול ביותר
מַהוּ הָאשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר לְאָדָם אִם לֹא לִרְאוֹת בֵּן אוֹ בַּת שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ טוֹבָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ וּצְנִיעוּת, וּבִפְרָט אִם הִגִּיעוּ לְמַעֲמָד נִכְבָּד וְהַכֹּל מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אוֹתָם, כַּמָּה מִן הָעֹנֶג וְהָאשֶׁר נִמְשָׁךְ לְהוֹרֵיהֶם.
וּלְעֻמַּת זֹאת - מַה יֵּשׁ צַעַר גָּדוֹל יוֹתֵר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ לְהוֹרִים שֶׁבְּנָם אֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה' וּמְחַלֵּל אֶת ה', אוֹ אֲפִלּוּ רַק יֶלֶד לֹא מֻצְלָח - הֲלֹא שְׁנָתָם לֹא שֵׁנָה, מַאֲכָלָם לֹא אֹכֶל, וַעֲמַל חַיֵּיהֶם נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא לָרִיק וְלָהֶבֶל.
וּבַמֶּה תָּלוּי הָאשֶׁר הַגָּדוֹל, אוֹ, חַס וְחָלִילָה, הַצַּעַר הַגָּדוֹל, בְּהַצְלָחַת אוֹ בְּאִי הַצְלָחַת הַבָּנִים, מְגַלִּים לָנוּ חֲזַ"ל שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בִּצְנִיעוּת הָאִשָּׁה. וּנְצַטֵּט כָּאן דִּבְרֵי הֶ"חָפֵץ חַיִּים" ע"ה בָּזֶה:
"גַּם צְרִיכָה הָאִשָּׁה לְהִתְבּוֹנֵן תָּמִיד לְפִי מַה שֶּׁיָּדוּעַ, דִּכְשֶׁהָאִשָּׁה הוֹלֶכֶת בְּדַרְכֵי צְנִיעוּת, אָז הִיא זוֹכָה לְהוֹלִיד בָּנִים צַדִּיקִים, בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, הַמְּאִירִים לָעוֹלָם בְּתוֹרָתָם וּבְצִדְקָתָם, וְכִדְאִיתָא בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי: כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ - אִשָּׁה צְנוּעָה, רְאוּיָה לָצֵאת מִמֶּנָּה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים הַמְלֻבָּשִׁים מִשְׁבְּצוֹת זָהָב. וְאָמְרוּ בִּמְגִלָּה דַּף י"ג: בִּשְׂכַר צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל, זָכְתָה שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה שָׁאוּל, וּבִשְׂכַר צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בְּשָׁאוּל, זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ אֶסְתֵּר, עַיֵּן שָׁם. וְעַל יְדֵי זֶה יִיטַב לָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְגַם בְּאַחֲרִיתָהּ תִּזְכֶּה לֵישֵׁב בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בְּהֵיכַל ה' בְּרֹב הוֹד וְהָדָר, וְכִדְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי עַל הַפָּסוּק 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ', דְּקַאי אַף לְאַחַר מִיתָה. אִם הוֹלֵךְ הַבֵּן בְּאֹרַח מִישׁוֹר וְיִשֵּׁר מַעֲשָׂיו כָּרָאוּי - כִּבֵּד בָּזֶה אֶת אָבִיו, כִּבְּדוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּקֶרֶב בְּנֵי אָדָם, וְכִבְּדוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹטֶה לוֹ חֶסֶד וּמוֹשִׁיבוֹ בְּכִסֵּא כְבוֹדוֹ, שֶׁכֵּן הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַצְּנִיעוּת זוֹכִים לִהְיוֹת צַדִּיקִים וְזוֹכִים לְבָנִים קְדוֹשִׁים וְזֶרַע קֹדֶשׁ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "כֹּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'". וּלְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם - אִם הִיא הוֹלֶכֶת בְּדַרְכֵי פְרִיצוּת, אָז תֵּלֵד בָּנִים אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים, וְיִהְיֶה לָהּ עַל יְדֵי זֶה לְבַסּוֹף קָלוֹן וּכְלִמָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְמָה דִּכְתִיב: "וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ", וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא הוּא בִּזָּיוֹן גָּדוֹל לְאָבִיו וְאִמּוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵהֶם בֵּן מַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרָ"א בְּאִגַּרְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה "עָלִים לִתְרוּפָה", שֶׁאַף אִם יַדְרִיךְ תָּמִיד בְּנוֹ בְּמוּסָר וְלֹא יְקַבֵּל - אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה וְהַצַּעַר וְהַבִּזָּיוֹן בָּעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן צְרִיכָה הָאִשָּׁה לְהַרְגִּיל עַצְמָהּ בְּמִדַּת הַצְּנִיעוּת וְיִיטַב לָהּ עַל יְדֵי זֶה בָּזֶה וּבַבָּא.
וְהִנֵּה מִכָּל זֶה נוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן כַּמָּה צְרִיכָה הָאִשָּׁה לִהְיוֹת זְהִירָה בְּעִנְיַן שַׂעֲרוֹתֶיהָ אוֹ זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁלֹּא יֵרָאוּ הַחוּצָה.
וּבְהֶמְשֵׁךְ נוֹשֵׂא זֶה, מִתְפַּלְלִים אָנוּ לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יְהֵא טִרְחָתֵנוּ וִיגִיעָתֵנוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא.
הָבָה נִתְבּוֹנֵן, כַּמָּה מַשְׁקִיעִים הוֹרִים בְּיַלְדֵיהֶם: אוֹתָהּ אִשָּׁה נוֹשֵׂאת פְּרִי בִטְנָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּצַעַר וּבְחֹלִי [וּכְפִי שֶׁנִּקְבַּע לַהֲלָכָה, כִּי אִשָּׁה הִיא בְּגֶדֶר חוֹלֶה לְכַמָּה דִּינִים, כְּגוֹן פְּטוּרָה מִלְּהִתְעַנּוֹת בְּחֵלֶק מֵהַצּוֹמוֹת וְעוֹד], וְכַמָּה מִחוּשִׁים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים בְּמֶשֶׁךְ זְמַן זֶה, וּבִפְרָט כְּשֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לֵילֵךְ לָרוֹפֵא, אוֹ שְׁמִירָה, אֲשֶׁר כָּל יִסּוּרִים אֵלֶּה לֹא מְבֻטָּלִים;
אַחַר כָּךְ בָּא צַעַר הַלֵּדָה עִם הַצִּירִים וְכוּ';
אַחַר כָּךְ הַהַחְלָמָה מֵהַלֵּדָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה בְּיוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא: כ"ד חֹדֶשׁ לְאַחַר הַלֵּדָה, אֵבָרֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה מְפֹרָקִים;
לְאַחַר מִכֵּן גִּדּוּל הַתִּינוֹק, הַהַחְלָפוֹת הָרַבּוֹת וְנִקְיוֹנוֹ הַיּוֹם-יוֹמִי הַדָּרוּשׁ לוֹ, וְאֹפֶן הַהַאֲכָלָה הַמְיֻחֶדֶת וְהַמְּתוּנָה הַנִּדְרֶשֶׁת לוֹ;
הַקִּימָה בַּלֵּילוֹת עַל כָּל בְּכִי אוֹ קוֹל מְשֻׁנֶּה הַנִּשְׁמָע מִמֶּנּוּ, כַּמָּה שֵׁנָה צְרִיכָה הָאֵם לְנַדֵּד בִּשְׁבִילוֹ; וּכְשֶׁגָּדֵל יוֹתֵר, כַּמָּה אַחֲרָיוּת עָלָיו - פַּחַד בַּיּוֹם וּפַחַד בַּלַּיְלָה שֶׁרַק לֹא יֶאֱרַע לוֹ מְאוּמָה;
וּכְשֶׁחַס וְחָלִילָה נֶחֱלָה, לֹא תָזוּז מִמִּטָּתוֹ יוֹם וָלַיְלָה בְּצַעַר גָּדוֹל;
וּכְשֶׁגָּדֵל עוֹד יוֹתֵר, אִם מְאַחֵר שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם, פָּג לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ וַיְהִי לְאֶבֶן, וְעוֹד וְעוֹד קָצָר הַנְּיָר מִלִּכְתֹּב כָּל הַיְגִיעוֹת וְהֶעָמָל...
וְאָנוּ מִתְפַּלְלִים: "שֶׁלֹּא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה", וּמַהִי הַכְּפִילוּת? אֶלָּא לָרִיק - הַיְנוּ לְחִנָּם, לֹא לְתוֹעֶלֶת וְלֹא לְהֶפְסֵד, אוּלָם לַבֶּהָלָה - הַיְנוּ לְקִלְקוּל וּלְעִוּוּת.
כְּשֶׁחַס וְחָלִילָה סוֹטֶה הַבֵּן אוֹ הַבַּת מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב, כָּל הַחְלָפַת טִטּוּל, כָּל הֲכָנַת אֹכֶל, כָּל קִימָה בַּלַּיְלָה, כָּל הַהֵרָיוֹן וְהַלֵּדָה - הַכֹּל נִהְיָה לָרִיק וְלַשָּׁוְא, מַאֲמָץ וְהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁלֹּא תְשֹׁעַר לְלֹא תּוֹעֶלֶת.
וְיוֹתֵר גָּרוּעַ - לֹא רַק לְלֹא תּוֹעֶלֶת, אֶלָּא לַבֶּהָלָה, לְקִלְקוּל וְעִוּוּת. כָּל הַטֹּרַח הָיָה לְגַדֵּל, חַס וְחָלִילָה, בֵּן אוֹ בַּת שֶׁיַּרְשִׁיעוּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְאִם כֵּן, הַיְגִיעָה לֹא רַק שֶׁהִיא לָרִיק, אֶלָּא יוֹתֵר מִזֶּה - אַף לַבֶּהָלָה.
וּבַמֶּה תָּלוּי הֲנִקְצֹר פֵּרוֹתֵנוּ טוֹבִים וְיָפִים, אוֹ, חַס וְחָלִילָה, נִקְצְרֵם בְּאוּשִׁים - זֹאת כָּאָמוּר בְּשֵׁם הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: הַכֹּל תָּלוּי בִּצְנִיעוּת הָאֵם!
וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי פַּעַם עַל הַפָּסוּק "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" - "בֵּית יַעֲקֹב" אֵלּוּ הַנָּשִׁים. צִוָּה ה' לְמשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, שֶׁיַּקְדִּים שִׂיחָתוֹ עִם הַנָּשִׁים - "בֵּית יַעֲקֹב", וְאַחַר כָּךְ עִם הַגְּבָרִים - "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", הֱיוֹת וְכָל הַקְּדֻשָּׁה וְהַצְלָחַת הַבַּיִת תָּלוּי בָּאִשָּׁה. בְּאִם הִיא שׁוֹמֶרֶת עַל קְדֻשָּׁתָהּ וּקְדֻשַּׁת בְּנוֹתֶיהָ, בְּכָךְ שׁוֹמֶרֶת עַל בִּנְיַן הַבַּיִת, וְאִידָךְ זִיל גְּמֹר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אֲבָל אִם, חַס וְחָלִילָה, יֵשׁ קִלְקוּל בַּעֲקֶרֶת הַבַּיִת - נֶהֱרָס כָּל הַבִּנְיָן. וְעַל כֵּן אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶת הַפָּסוּק "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת" - כְּשֶׁהָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת כַּעֲקֶרֶת בַּיִת, וְכָל עֲסָקֶיהָ רַק בַּבַּיִת וְלֹא בַּחוּץ, אֲזַי תִּזְכֶּה לְ"אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָה".