פרק א - פרקי התבוננות · ח - העדיף שתמות בתו ולא יכשלו בה בני אדם
וּמַעֲשֶׂה נוֹרָא מִגֹּדֶל מְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל עִנְיַן הַצְּנִיעוּת מְסֻפָּר בִּגְמָרָא תַּעֲנִית (כד ע"א) דָּבָר נוֹרָא עַל רַבִּי יוֹסֵי דְּמִן יָקְרָת, שֶׁרָאָה פַּעַם שֶׁאֶחָד סוֹתֵר אֶת גֶּדֶר הַדְּקָלִים שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּבַּיִת וְעָשָׂה בָּהּ חוֹר. נִגַּשׁ אֶל הַיְּהוּדִי הַזֶּה וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה אַתָּה סוֹתֵר אֶת גֶּדֶר הַדְּקָלִים שֶׁלִּי? מֶה עָשִׂיתִי לְךָ? מַדּוּעַ אַתָּה עוֹשֶׂה בָּהּ חוֹר? אוֹמֵר לוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי אֶת הָאֱמֶת: רַבִּי, יֵשׁ לְךָ בַּת, וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ. נִכְנַס ר' יוֹסֵי הַבַּיְתָה וְאָמַר לְבִתּוֹ: בִּתִּי, אַתְּ מְצַעֶרֶת אֶת הָאֲנָשִׁים. שׁוּבִי לַעֲפָרֵךְ, וְאַל יִכָּשְׁלוּ בָּךְ בְּנֵי אָדָם! וְכָךְ הָיָה וּמֵתָה בִּתּוֹ.
וְזֶה מַבְהִיל! זֶה נוֹתֵן לָנוּ תְּמוּנָה עַד כַּמָּה הֶעָוֹן הַזֶּה חָמוּר. הֲרֵי הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁלָּהּ, אָז מַה הַטַּעֲנָה עָלֶיהָ?! וְכִי אִם יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁרוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ הַבַּיִת וְלִרְאוֹת אוֹתָהּ אָז הִיא אֲשֵׁמָה?! אֶלָּא נָכוֹן, הִיא לֹא אֲשֵׁמָה, אֲבָל בַּמְּצִיאוּת הִיא מַכְשִׁילָה בְּנֵי אָדָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵיפֹה הִיא מַכְשִׁילָה? - אֶצְלָהּ בַּבַּיִת! וְאִם כֵּן, שֶׁהָאִישׁ יֵלֵךְ! מַה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנָּה?! כֵּן, אֲבָל זֶה הַמַּצָּב: בְּנֵי אָדָם נִכְשָׁלִים, וְאָז אוֹמֵר לָהּ רַבִּי יוֹסֵי: בִּתִּי, שׁוּבִי לַעֲפָרֵךְ וְאַל יִכָּשְׁלוּ בָּךְ בְּנֵי אָדָם.
וְאֶפְשָׁר עוֹד לְהַסְבִּיר שֶׁלֹּא קִלֵּל רַבִּי יוֹסֵי לְבִתּוֹ, אֶלָּא תָּבַע וּבִקֵּשׁ מֵאֵת ה' אֶת מוֹתָהּ מִתּוֹךְ שֶׁכָּךְ עָדִיף אַחַר שֶׁהַמְּצִיאוּת הִיא שֶׁנִּכְשָׁלִים בָּהּ בְּנֵי אָדָם, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲשֵׁמָה בְּכָךְ.