אור ברסלב
מראות הצובאות פרק א - פרקי התבוננות › ו - התבוננות - להתיש את מרץ היצר לפריצות

מראות הצובאות

פרק א - פרקי התבוננות · ו - התבוננות - להתיש את מרץ היצר לפריצות

ד - אשה הפרוצה בגדרי הצניעות - בכלל "מחטיאי הרבים"

כָּל הַנָּשִׁים הַמִּתְיַפּוֹת בְּמַלְבּוּשִׁים הַמּוֹשְׁכִים אֶת הָעַיִן, וּבְבֹשֶׂם וּבִשְׁסָעִים וּבַחֲלוּקִים מוֹשְׁכִים, וּבְגַרְבַּיִם מוֹשְׁכִים - אֶפְשָׁר לְהוֹרִיד לָהֶן קְצָת אֶת הַמֶּרֶץ לְכָל זֶה עַל יְדֵי סִיּוּר קַל בְּ"בֶּלִינְסוֹן" וּבְ"תֵל הַשּׁוֹמֵר". כַּמָּה יְלָדִים חוֹלֵי סַרְטָן, לֹא עָלֵינוּ, שֶׁהַהוֹרִים צְמוּדִים אֲלֵיהֶם יוֹם וָלַיְלָה?! כַּמָּה נָשִׁים חוֹלוֹת? וְכַמָּה גְּבָרִים חוֹלִים?! וְאָז, כְּשֶׁשּׁוֹכְבִים בְּבֵית הַחוֹלִים, מִי מִסְתַּכֵּל בִּכְלָל בָּרְאִי?! מִישֶׁהוּ מְדַבֵּר עַל אֹדֶם וְצֶבַע בָּעֵינַיִם, בֹּשֶׂם וּלְהִתְלַבֵּשׁ?! מִי מְדַבֵּר עַל זֶה?! רוֹצִים רַק דָּבָר אֶחָד: בְּרִיאוּת. לָצֵאת מִבֵּית הַחוֹלִים. לֹא מִסְתַּכְּלִים עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים.

יַעֲקֹב אָבִינוּ אוֹמֵר: אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ". לָמָּה כָּתוּב "לֶחֶם לֶאֱכֹל?" וַהֲלֹא אֵין מִלָּה יְתֵרָה בַּתּוֹרָה! וְכִי מִישֶׁהוּ חָשַׁב: לֶחֶם לִלְבּשׁ וּבֶגֶד לֶאֱכֹל?! אִם לֶחֶם - אָז זֶה פָּשׁוּט שֶׁבִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל! אֶלָּא שֶׁכְּשֶׁאָדָם שׁוֹכֵב בְּבֵית הַחוֹלִים, חַס וְחָלִילָה, לְיַד כָּל מִטָּה יֵשׁ כּוֹנָנִית מְלֵאָה בְּפֵרוֹת כְּדוּכָן בְּשׁוּק וּמְלֵאָה בְּעוּגוֹת כְּקוֹנְדִיטוּרְיָה, אַךְ הַחוֹלֶה אֵינוֹ מְסֻגָּל לִטְעֹם מִכָּל זֶה. הוּא סוֹבֵל מִמַּחֲלוֹת שׁוֹנוֹת, מִסֻּכֶּרֶת, מֵאִי־תֵאָבוֹן. וְלָכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ מְבַקֵּשׁ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן לִי רַק לֶחֶם, אֲבָל לֶאֱכֹל - בִּבְרִיאוּת. וְכֵן אָדָם - אֲרוֹנוֹתָיו מְלֵאִים בְּגָדִים: בִּגְדֵי חוֹל וּבִגְדֵי שַׁבָּת, בִּגְדֵי חֹרֶף וּבִגְדֵי קַיִץ, אַךְ חָלִילָה, בְּשָׁכְבוֹ בְּבֵית הַחוֹלִים, אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם בֶּגֶד פְּרָט לְחָלוּק אֶחָד. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ מְבַקֵּשׁ רַק בֶּגֶד אֶחָד, אֲבָל לִלְבּשׁ - בִּבְרִיאוּת.

"כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה" - מֵחוֹבָתָהּ שֶׁל כָּל אִשָּׁה לְהָעִיר לַחֲבֶרְתָּהּ עַל כָּל פִּרְצָה בְּחֹסֶר צְנִיעוּת, כַּמּוּבָן בְּשֶׁקֶט, בְּנַחַת, מִבְּלִי לְבַיֵּשׁ, כְּדִכְתִיב: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" אֲבָל "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" - לֹא לְבַיֵּשׁ אוֹתָהּ, אֶלָּא לְהַסְבִּיר לָהּ שֶׁמִּתְכַּוְּנִים לְטוֹבָתָהּ, כִּי, חַס וְחָלִילָה, בְּחֹסֶר צְנִיעוּת הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בּוֹרֵחַ מֵהַבַּיִת, כְּדִכְתִיב: "וְלֹא יֵרָאֶה בְּךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". וְאִם, חָלִילָה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא יָשׁוּב מֵאַחֲרֵינוּ - אוֹיָה לָנוּ. וְכָךְ מוּבָא בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת נָשׂא: אִם אִשָּׁה צְנוּעָה כָּרָאוּי וְלֹא מִתְגַּלֶּה כְּלוּם מִשַּׂעֲרוֹתֶיהָ, הִיא גּוֹרֶמֶת בְּרָכָה לְבַעְלָהּ וּלְבָנֶיהָ, שָׁלוֹם בַּבַּיִת, אשֶׁר וְעשֶׁר. אַךְ אִם אֵין צְנִיעוּת, הִיא גּוֹרֶמֶת, חַס וְחָלִילָה, הַהֵפֶךְ.

אִשָּׁה הַמַּחֲטִיאָה אֶת הָרַבִּים צְרִיכָה לְהִתְבּוֹנֵן: אִם בְּכֹחַ פְּרִיצָתָהּ בְּגִדְרֵי הַצְּנִיעוּת לְהָבִיא פֻּרְעָנוּת עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא עַצְמָהּ בַּ"כַּוֶּנֶת" שֶׁל הַפֻּרְעָנוּת, וְאִם לֹא בָא הַיּוֹם פֻּרְעָנוּתָהּ - יָבֹא מָחָר. תִּתְבּוֹנֵן, שֶׁהֲלֹא הִיא בְּאִי־ שְׁלִיטָתָהּ עַל יֵצֶר הַהִתְבַּלְּטוּת, וּבִרְצוֹנָהּ לָצֵאת וּלְהֵרָאוֹת, יְכוֹלָה בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לְהֵעָנֵשׁ, שֶׁכָּל בִּגְדֵי הִתְבַּלְּטוּתָהּ יִהְיוּ רַק בָּאָרוֹן לְלֹא יְכֹלֶת לְלָבְשָׁם, רַחֲמָנָא לִצְלַן. כִּי אָמְנָם בְּגָדֶיהָ מֻבְטָחִים, אֲבָל גּוּפָהּ אֵינוֹ בָּטוּחַ בִּשְׁמִירָתוֹ. וּלְעֻמָּתָהּ - הַצְּנוּעָה הַמְּהַלֶּכֶת בִּלְבוּשׁ צָנוּעַ וְכָרָאוּי - גּוּפָהּ מֻבְטָח לִבְרִיאוּת אַף שֶׁלְּבוּשָׁהּ אֵינוֹ כָּל כָּךְ "בָּטוּחַ".

הַנָּבִיא מִיכָה אוֹמֵר: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" - זֶהוּ רְצוֹנוֹ שֶׁל בּוֹרְאֵנוּ - "צְנִיעוּת". וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאָהּ. וּבִזְכוּת הַצְּנִיעוּת נִזְכֶּה לְבָנִים וּלְבָנוֹת צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת.

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה