פרק כא · פסוק א
ויהי רעב כו'. הנה אומרו שנה אחר שנה הוא מיותר כי באומרו שלש שנים רצופות משמע אך ירמוז מאמרם ז"ל כי בכל א' מהשנים היו תולים בענין א' נפרד מחבירו כי אמרו רז"ל בפר"א א"ר פנחס לאחר ל' שנה שנהרג שאול ובניו בא רעב בימי דוד ג' שני' שנה אחר שנה ולמה שנה אחר שנה בשנה ראשונה עלו ישראל לרגל אמ' להם דוד צאו וראו אם יש עו"ג שבעבור עין ע"ג גשמי' נעצרים שנאמ' השמרו לכם כו' ועצר את השמים כו' בדקו ולא מצאו בשנה הב' עלו לרגל אמר להם דוד צאו וראו אה יש בכם מגלי עריות שבעון זה גשמים נעצרים שנא' ותחניפי את הארץ בתזנותיך וימנעו רביבים כו' בדקו ולא מצאו שלישית אמר להם צאו וראו אם יש בכם שופכי דמים שנאמר ולא תחניפו את הארץ ובפרק הערל אמרו כי בשנה שלישית אמר צאו וראו אם יש בכם פוסקי צדקה ברבי' ואין נותנים שנא' נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו אמר מכאן ואילך אין הדבר תלוי אלא בו מיד ויבקש דוד את פני ה' לדעת הגמרא הוא ששאל באורים ותומים ולפר"א הוא שהתפלל לפני הב"ה ואמר לו אתה בארץ והוא בח"ל מיד עמד דוד וכינס כל זקני ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן שלא משלה בהם רמה שנאמר שומר כל עצמותיו כו' עוד בגמרא על שאול שלא נספד כהלכה ועל בית הדמים שהרג את הגבעונים והיכן מצינו שהמית את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקי' להם מים ומזון מעלה עליהן הכתוב כאלו הרגן קא תבעי לשאול שלא נספד כהלכ' וקא תבעי על אשר המית את הגבעונים אמר ריש לקיש אין דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו שם פעלו באשר משפטו שם פעלו ע"כ.
והנה הדבר הקשה בענין הלא הוא איך יומתו בני שאול ובני ביתו על עון שאול ולא עוד אלא שאחר שלא המיתם אלא שגרם להפסיד מזונותם של שבעה גבעונים יכלכלום כל ימיהם בר ולחם ומזון ולא ימיתו שבעה נפשות מישראל ואין לומר שהיתה שגגת הוראה או נטיה מה חלילה כי אדרבה אלקי משפט ה' פעל כל זאת כי הלא עצר את השמים ולא היה מטר עד אשר הוקיעום ונתך מים עליהם מן השמים ולא עוד אלא שלא המיתו אלא על ידי ה' כי מי שהיה הארון קולטו למיתה ואשר לא היה ארון קולטו לחיים עד אומרם ז"ל שבקש רחמים דוד על מפיבושת שלא יקלטנו הארון והנה ראיתי אחד מהמפרשים האחרונים מאריך להשיב ולחלק בין משפט בית דין של מטה שלא יומתו אבות על בנים אך לא כן משפטו ית' כי הוא פוקד עון אבו' על בני' כו' ולא זכר פסוק כנפש האב וכנפש הבן לי המה הנפש החוטאת היא תמות וגם לא זכר פסוק ובני קרח לא מתו ופסוק יכין רשע וצדיק ילבש וגם לא זכר מאמר המתרגם וחז"ל שפוקד עון אבות כו' הוא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם מה שאין כן בנדון זה ולא עוד אלא שאחר שעל ידי בית דין של מטה נעשה המשפט על ידי דוד.
ועוד כי בני עדריאל המחלתי למה מתו על עון אבי אמם כי התורה לא אמרה רק אבות על בנים לא על בני בנות ועוד כי נהפוך הוא כי יותר מקילים מן השמים שאין עונשי' אלא מבן עשרים ובב"ד של מטה מבן י"ג וע"ד זה קושיות אין מספר ואין רשות לאיש ומה גם מדורותינו אלה לחלק מדעתו על פי סברתו אם לא ימצאהו ברבותינו ז"ל אשר עליהם סמך ה' אלהינו יתברך להשאיר רובי תורתו על פה ויצונו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך כו' ועשית ככל אשר יורוך ואפילו במילי דאגדתא מצוה לנו לשים כל דבריהם על לוח לבנו ועד ממהר רבי יוחנן ע"ה כי אשר לתתו בשורה לתלמיד אשר אמר לו לך נאה לדרוש כי כאשר דרשת כן ראיתי שהראוני מן השמים כשנעשה לי נס בים מלאכים מנסרים אבני כדכד של כמה אמות אמר לו אם לא ראית לא האמנת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות הנה כי כן יבורך גבר אשר לא ישמע אל דברי רז"ל.
ובכן בדבר הזה אשר יראה האדם כי השופט כל הארץ ית' יצוה עשות הפך משפטו אשר צוה לנו בתורתו למה נעקש דברי התורה ולמה נמיש מרגלי חכמינו ז"ל להאיר עינינו והנה המה אמרו וז"ל והכתיב לא יומתו אבות על בנים א"ר חייא בר אבא מיטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור כי' והכתיב לא תלין נבלתו אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים ופשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראוים לידבק בה כאימה זו ומה בני מלכים כן הדיוטות על אחת כמה וכמה מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר כו' עד כאן תורף עניינם ואם קצרנו לשונם כלל מאמרם להודיע את בני ישראל מה רב עוצם עון חילול ה' חלילה ומה גדלה זכות קדוש השם כי רצה הב"ה יומתו בנים ובני בנות על אבות אשר לא כתורת ה' ולא יתחלל שם שמים לעיני הבריות למען ילמדו כל עם בני ישראל למסור עצמן לבל יתחלל שם שמים על ידן כי ז' גדולים וטובים בני מלכים וצדיקים צוה ית' לשפוך דמם לבל יתחלל שם שמים ובל יאמרו הגוים כי פנים אלהי ישראל נושא לעמו וכן צוה יעברו על מצות לא תלין נבלתו על העץ למען פרסם לעיני הכל קנאת ה' על הקרבם אליו ויתקדש שם שמים שם למד דעת את עמו ישראל בל יעמו' להם דבר נגד קידוש ה' כי בזה יודע העובד את ה' ואשר לא עבדו כי האיש אשר לא ישים נפשו וגופו לאין על עבודת קונו במה נחשב הוא ויהידותו כי מה האדם אשר לא יחזיק טובה לקינו יחשיבהו לקרבן לו חרש את חרשי אדמה להבל דמה לבני אשר לא יכיל רעיון אנשי' ומלאכים לערוך א' מני אלפי אלפים ורבי רבבות שמץ מה מיקר תפארת גדולתו עוד למדנו לימוד שני כי רב ועצום טוב המוחל ומעבור על אשר חטא לו כי הלא על שלא נתפייסו הגבעונים בכסף וזהב על שאול ריחקם דוד מלבא בקהל ולפי פשוטו בא לפייס ולהקל מעל שאול אשמת דבר.