פרק יז · פסוק ח
ויאמר חושי אתה ידעת כו'. הנה אחיתופל כיון בעצתו שני דברים אחד שלא ימתין אבשלום יום או יומים פן ינוחו דוד ואנשיו מיגיע' ואנחתם ויתחזקו ויהיו לבני חיל. ב' שיהיה בלילה שמיגיעם יפלו נרדמים בשינה על פני השדה באופן שבבא עליהם פתאם וישמעו חרדת המיית מלחמה עליהם לא יערבו אל לבם להלחם כי טרם יקיצו בשלח יעברו ויבחרו להם הניסה וישאר המלך לבדו כי מחוזק לבו לא ינוס ויכוהו לבדו. ג' שלא לשום לב להכות בעם הנסים פן יקשה על הנותרים מהם לשוב אל אבשלום כי אם להכות את המלך בלבד. ד' שלא ילך אבשלום כי אם ילך במקומו אחיתופל עצמו כשר צבא והטעם כי הוא לא ירחם על דוד כאשר ירחם בנו וז"א והכתי את המלך לבדו שהוא כי להיותי אני אכהו מה שאין כן אח' על כן טרם בא חושי להודיע עצתו ביטל עצת אחיתופל.
ואמר על הראשונה אשר חשב שעל היות העם דוד יגע ורפה ידים יחרדו וינוסו אם ילכו עליהם מיד טרם ינוחו אמר הנה נהפוך הוא כי הנה אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גבורים המה ומרי נפש המה והלא יקרם כדוב שכול בשדה שבהיותו שכול שהרגו או טרפו ילדיו והוא נאנח יגע ומר נפש לא יעצר כח ללחום ולטרוף או לעמוד נגד אויביו אלא אדרבה אז יחרץ ויתאכזר אשר לא יעמדו לפניו כל חיות רעות ורבות ובני אדם ברמחים וקשתותם בידם כי יתאמץ כחו עד להשחית ככה דוד ואנשיו להיותם גבורי' ומרי נפש כי שיכל דוד ממלכותו והם מרי נפש כי לעת כזאת אדרבה יחליפו כח כי יתאכזרו נגד רבים לוחמים במר נפשם עשר ידות על כחם אשר היה להם בשלותם כי במר נפשם לא יעמוד עם רב בפניהם ועל השנית כי יפלו נרדמים בלילה הזה ויחרדו וינוסו בשומעם.