אור ברסלב

מראות הצובאות על שמואל ב

פרק יד · פסוק ה

פסוק ב

על כן אמר לה מה לך כלומר מה היא צרתך שעליה תראני הוראות דכדוכך כאבלה על כן השיבה ואמרה אבל אשה אלמנה כו' לומר לא כעולה על רוחך שבגדי אבלות אינן מחמת מיתה כי אם מחמת צרה כי אבל אשה אלמנה אני ומחמת אבלות הוא כי אשה אלמנה אני ואחר כך אלמנותי מהראשון וימת אישי השני ולשפחתך שני בנים אחד מכל אחד וינצו שניהם בשדה שהוא מחלוקת ומריבה בלי הכאות ולהיות שאין מציל ומפייס אותם לתווך שלומם נמצא כי אחרי כן באו עד הכאות ומהכאו' עד המית זה את זה וזהו וינצו ומזה ויכו ומזה כי גם וימת אותו ועל פי דרכה רמזה אשמת דבר על המלך שירגיש בו שיודעו הנמשל והוא כי מה שמהריב על שאין מציל ועוש' שלום ביניהם נמשכו מכות ומות למשל לא יפלא כי בשדה היה במקום שאין אנשים ומינה כי במקום שיש אנשים כאשר בענין אמנון ואבשלום כי לא בשדה היה ריבם ומשטמתם כי אם במקום שהיו אנשים ואם בריבם היו באים אנשים לעשות שלום כאשר ענה את אחותו לא היו נמשכות מכות ומות אחרי כן וז"א ויכו בוי"ו לומר רמז אל הנמשל שלא המכה הכהו כי אם הרבים כי אם מתחלה היו אנשים מתווכים שלום לא' היה הא' מכה רעהו אחרי כן ואמר הא' את האחד ולא אמר אל אחיו לרמוז כי יחידים היו כי זה אחד לאביו וזה אחד לאביו מעין הנמשל כי כל אחד מהם אחד לאמו ועתה קמה כל המשפחה לאמר תני את בנך ונמותתהו כלומר נמיתתהו אנחנו ולא ב"ד כלומר כי לא היה בעדים והתראה.

תוכן העניינים

מראות הצובאות על שמואל ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה