אור ברסלב
מראות הצובאות על שמואל ב פרק יב › פסוק יח

מראות הצובאות על שמואל ב

פרק יב · פסוק יח

פסוק טז

אמרו עתה אם נאמ' לו מת הילד ועשה הרעה באו' כי אחר שלא הועיל לכפרת הילד להחיותו הלא יענש כי היה סיבת מיתתו אז לפחות לא יכופר בזה עונו על כן בראותם שקם ויאכל לחם ביודעו כי מת הילד אז אמרו לו בעבור הילד חי צמת ותבך לומר הנה בעבור שיהיה הילד חי צמת ותבך כי לא צמת על עצמך ולא נענית כי מת ועתה שמת שהיה נראה שצר לך על מיתתו בל תחשב בכלל שוחטי הילדי' קמת ותאכל לחם אז אמר להם לא הבנתם הדבר כי הנה במות הילד ידעתי כי יכופר עוני כי על כן הודה והשתחוה לה' בית ה' אך מה שהייתי צם ובוכה בעוד הילד חי היה להרויח שני דברים שיכופר עוני ושיחיה הילד שעל כן היו הצומות כפולים וזהו אולי יחנני ה' שהו' על הנוגע אלי וגם וחי הילד אך עתה הנוגע אלי כבר נתקן כשאר ענין הילד ומה אוכל לתקן לו וזהו למה זה כלומר לנוגע לזה שהוא הילד שהזכרתי אני צם ואם אמרתי להתפלל שישוב לבא אלי האוכל להשיבו עוד כבר פרע חובו במיתה הזאת ונח מלשוב להתגלגל עוד וכ"ש שאפילו אם ישוב לא ישוב אלי לי לבן כי יותר אדבק אני אליו בלכתי שם מאשר ידבק הוא בי כי אני הולך אליו מחמת הקורבה שבא ע"י ומה גם כי גם כי ושוב יהיה לאחר ולא ישוב אלי כי טוב לו ליתקן על ידי זולתי מע"י שהבאתיו על ידי חטא וזהו אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי ועל מה שקם מהארץ וירחץ ויסך שהם דברים האסורי' לאבל וגם מלך אינו יוצא מפלטין שלו והוא יצא הנה יש מהמפרשים אמרו כי לא חל עליו אבלות כי לא השלים ל' יום אך יקשה לזה מאמרם ז"ל מנין שאבל אסיר בתשמיש שנאמר וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה דמשמע הא דבאבילות אסור ויתכן כי דוד לא נהג אבילות בפני העם פן יאמרו שבנו היה והוא עשה בסתר ולא נודע לכל כי בא אליה ותהר לו או היו מסתפקים בדבר אם היה בן ט' לראשון או בן שבעה לדוד אך היא עכ"פ חייבת להתאבל ועל כן תלה האבלות בה ואמר וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה כי היא היתה נוהגת אבלות בפרסום אך אדרבה להסתיר דבר בפני העם רחץ וסך וקם והלך בית ה' כו' ועל כן למדו מאבלותה שבגלוי דין איסור לאבל תשמיש המטה:

תוכן העניינים

מראות הצובאות על שמואל ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה