פרק יב · פסוק א
וישלח ה' כו'. ראוי לשים לב מה צורך אל המשל הזה ולא אמר לו הענין בפירוש. ב' אומרו ולרש אין כל כי אם כבשה אחת כי מלת כל מיותרת והפך אומרו כי אם כבשה אחת כי אין כל יראה שאין לו כלום. ג' כי אחר שהיא כבשה מן הסתם שהיא קטנה מאשר לא אמר רחל וא"כ לא היה צריך לומר קטנה. ד' מה צורך אומרו אשר קנה מה לנו אם היתה מולדת בית או מקנת כסף ואיך יצדקו פרטים אלו עם הנמשל. ה' אומרו ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו למה הזכיר כל זה שהם דברים בלי צורך. ו' כמו שהזכיר אכילה ושתיה למה לא הזכיר כסות גם הוא לומר ומכסיתו תלבש. ז' אומרו ותהי לו כבת כי זה היה ראוי ליכתב קודם שהיתה לו כבת ואח"כ יאמר וישכיבה בחיקו שלקחה לאשה אחר היות לו לבת ולא שהיתה לו כבת אחר ליקוחיה ואין לומר כאשר באסתר שארז"ל אל תקרי לבת אלא לבית כי באומרו כבת בכ"ף הדמיון יורה כבית ולא בית ממש. ח' אומרו ויבא הלך מי הוא זה ההלך כי אם הוא היצה"ר כמז"ל שתחלה נעש' הלך ואח"כ אורח ואח"כ בעל הבית איך יצדק אומרו ויחמול לקחת כו' האם היצה"ר חפץ בהיתר אינו חפץ רק באיסור. ט' כי איך אמרו תחלה נעשה הלך ואח"כ אורח ואח"כ בעל הבית כי הנה זה היה אם היו ג' גופי עבירות שבראשונה היה הלך ובשניה שאחריה אורח ובשלישית בעל הבית אך פה הכל היה כאחד ואין לומר כי לקיחת האשה היתה אחת והריגת אוריה היתה השנית כי הלא שלשת התוארים על האשה נאמרו. י' למה לא הזכיר לו הריגת אוריה כלל עתה כי אם אחר תשובת דוד ודוחק לומר דלא שביקה לאסוקי למילתיה. י"א אומרו ויעשה לאיש כו' למה הזכיר העשיה ולא מה שהאכילה לאיש. י"ב אומרו חי ה' כי בן מות הוא האיש העושה זאת כי למה יומת והאם הגונב או גוזל כבשה וטבחה לאורחיו יומת וכן אומרו ואת הכשבה כו' כי העון הוא הכבשה ואיך אחר העונש אומר ואת הכשבה כאלו הוא ענין זולת הנז'. י"ג אומרו עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל כאלו היו שני דברים. י"ד למה נצרכה כל ההקדמה הזאת אנכי משחתיך כו' ואתנה לך כו'. ט"ו למה חילק הריגת אוריה לשתים וישים בנתים לקיחת האשה. י"ו אומרו בזית את דבר ה' איזה דבו' היה זה. י"ז אם רע היה המעש' למה לא צוהו ית' לגרשה. י"ח איך ייעד הוא ית' עונש חטאו במה שיחטא אבשלום עם נשי אביו עם היות הבחירה חפשית. י"ט אומרו גם ה' מה ענין הגם הזה. כ' כפל אומ' נאץ נאצת. כ"א אומרו גם הבן מה מרבה הגם והנה לרז"ל האומרים כי ישלם ארבעתים נתקיים בדוד הילד ואבשלום אמנון ותמר יתכן שזה ריבה הגם לדעתם. כ"ב למה לא ניגף הילד עד בא נתן אל ביתו:
אמנם הנה הודיעונו רז"ל שני דברים א' גט כריתות היה לה שנית כי חייב מיתה היה אוריה כי היה מירד במלכות אלא שהיה ראוי ימיתנו י ידי בית דין עוד נתפרסם מדרש רז"ל גם שלא ראיתיו כתוב לאמר כי אוריה בהמית דוד את גלית עדיין לא נתגייר ורצה דוד להפשיט את גלית כל לבושי שריונו להסיר את ראשו ולא ידע מהיכן יפתח היתר חוט העובר בלולאות המהדק השריון מלמטה למעלה והיה דוד מיצר על הדבר אמר לו אוריה אם אגיד לך תתן לי אשה מישראל אמר לו הן אז הגיד לו כי ראש החוט היה בכף רגלו קשור שם אז הפשיטו ויסר את ראשו מעליו אז אלקי עולם ה' הקפיד על תתו במתנה בת ישראל ויגזור כי בת זוגו של דוד תנתן לאוריה היא בת שבע שנתגייר' ויקחה לו לאשה כי מכרה דוד כמדובר.
ונבא אל הענין והוא כי הוא ית לא על היותה אשת איש ולא על דם נקי היה מחייב את דוד כי גט כריתות הניח לאשתו ואוריה מורד במלכות היה אך חפצו יתברך היה ימתין עד תשוב אבדתו אליו כי הוא הוא מכרה ולא תתקיים מכירתו כי הוא ית' יגלגל להשיב אבדתו לו מהרה ומה גם כי עתה עדיין היתה קטנה כמתגדלת בית אוריה כילדה כי בת שבע שנים היתה כשלקחה דוד כנודע מרבותינו ז"ל ומה תאמר מה אעשה כי יצרי פתני בראותי אותה רוחצת ולא היה לי כח לסבול היה לו לעשו' כאשר עשה רבא כשראת' את חומה אלמנת אביי בבית המדרש דאזל ותבעה לבת רב חסדא כך היה יכול לעשו' הוא שיתבע את נשיו כל אותו הלילה ולא יביאה אל ביתו וכן על דבר אוריה היה חפצו ית' יהרגנו בחרב ב"ד על אשר מרד במלכות ולא בחרב בני עמון ומה גם לחכמי האמת האומרי' שבחרב בני עמון היתה עבודת אלילים חקוקה על כן בראשונה היחל על דבר האשה כדי לדבר אחר כך על דבר אוריה כי רצה לדבר לו אחת לאחת לבלתי הבעיתו ובבואו לדבר על האשה ראה יתברך כי היה יכול להשיב כי גרושה היתה ועוד לו כי בת זוגו היתה ואם אכלה פגה עם כל זה למה היא ניתנה לאחר עוד טענה שלישית והוא כי דרכו ית' לשמור רגלי חסידיו שלא תבא תקלה על ידן ולמה לא שמרו ואם הוא על שהיה זה נסיונו כי הוא אמר לפניו יתב' בחנני ה' ונסני עכ"ז היה עומד לולא למען יצדק בדברו ית' שאמר אליו האבות עמדו בנסיון ואתה לא תעמוד על כן על כל אלה נשא המשל הוא ית ואמר לא על אשת איש אני מחייבך כאשר יבא בתוך דבריו כי גרושה מאישה היתה כי אם על מציאת החמידה ולשמא יאמר הלא ראויה היתה אלי כי לא יבצר ממנו ידיעה זו כי רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו ולא יבצר ממנו כי בת זוגו היתה ואדרבה היה יכול לומר למה ניתנה בת זוגו לאיש גר ולומר כי מה תקרבו נפש האיש עם בת זוגו דמזלא חזי או שגם הוא ידע כמדובר יחם לבבו לבלתי הרפו' ממנה אחר שנתגרשה כבר.
על כן נשא המשל ואמר שני אנשי' היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש לעשיר הוא דוד היה צאן ובקר נשים ופלגשי' ולרש הוא אוריה אין כל אפי' אחד משלו כי נולד גוי ולא נאמר בת פלוני מבנות ישראל לפלוני כי אם כבשה אחת שהיא מן הצאן הם ישראל הנקראים צאן ולא ניתנה לו רק עודנה קטנה כי ראויה היתה לדוד כי אם שאכלה פגה קודם זמנה. ושמא תאמר למה ניתנה לגר הזה ולא לי מתחל' הלא הוא אשר קנה והוא כי קנאה מדוד בדמי הראות לו מקום התרת שריון גלית כמדובר מרז"ל וגם שמפני כבודו של דוד לא נזכר ממי קנאה אחשוב שנרמז באומרו אשר קנה ממי קנאה והוא כי מספר אותיו' אשר קנה עם הכולל עולה במספר דוד במספר קטן אלא שאכלה אותה פגה כי מה שהיתה עמו עדיין לא היתה כי אם כילדה שמתגדלת בין בניו.
וזהו ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו כילדים כי עתה כשלקחה דוד עדיין לא היתה בת נשואין כי בת שבע שנים היתה כאשר הכריחו רז"ל משנות אחיתופל זקנה וגם הזמן שהיתה עם אוריה מעט היה כי מפתו תאכל ומכוסו תשתה שהוא שאר ובחיקו תשכב שהיא עונה כלומר אך עדיין לא הספיק לעשות לה כסות כי לא בלו שמלת נישואיה עדיין כלל ומה שאיני מתרעם על היותה אשת איש הלא הוא כי אחר היותה שוכבת חיקו אשתו לכל דבר היתה לו כבת וזהו ותהי לו כבת מופרשת ממנו כבת מאביה כי גט כריתות היה לה והיתה גרושה מאישה וזה אחשוב גם כן נרמז במלות אלו כי ותהי לו כבת עולה כמספר גרושה מאישה במספר קטן שעולה ג"ל שמא תאמר אחר שמדתו ית' שאפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם למה לא שמרך ה'.