פרק יא · פסוק ח
ויהי כבן מפותתו כמדובר על כן אמר אל אוריה אחרי דרוש ממנו ענין המלחמה דד לביתך ורחץ רגליך כניתן לו רשות לרדת אל ביתו עם שכל רעיו במלחמה ואמר ורחץ רגלך לרמוז לו שמפני צער המלחמה לא ימנע עצמו מלשמש מטתו עם היותו מעורכי המלחמה ולהיות אז מנהג לטבול לקירויים אמר על מה שאחר התשמיש ורחץ רגלך וייחס הטבילה אל הרגלים על שבסיבת הזרע היוצא מבין רגליו היא הטבילה הנקראת רחיצה בלשון התורה כד"א ורחץ במים ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך שאחר שהיה לוחם מלחמת המלך בשליחותו ששלח אחריו דרך המלך הוא להאכילו ולהשקותו בהיכלו אם אין לו בית ומדור שם משלו ואם משלחו אל ביתו לשלח אל ביתו מה שהיה ראוי להאכילו ולהשקותו בהיכלו והמותר לכל בני ביתו וכן עשה כי ותצא אחריו משאת המלך לבית אוריה לרמוז לו הלוך ילך הביתה ואכל ושבע ודשן הוא וביתו וכל אשר אתו ועכ"ז לא שח לבו וישכב אוריה פתח בית המלך כו' ולא ירד אל ביתו ושב ויאמר לו המלך הלא מדרך אתה בא כלומר נלאה מדוע לא ירדת אל ביתך כלומר לנוח כראוי מלאות הדרך וכוון לנסות אם ידע דבר מהמאורע וגם להפציר למען הסתיר דבר ולא יודע למי ההריון ההוא כמדובר למעלה.