פרק טו · פסוק יד
ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו כו'. ראוי לשים לב איך בהשיגו מהר' יכה העיר לפי חרב ולא תלה בהתאחר ההשגה וגם מה ענין הדיחו הרעה עליהם אך הנה אם ימהר הוא ועבדיו לברוח באופן שבבא אבשלום לירושלים יהיו רחוקים דוד ואנשיו מן העיר ולא יסתכנו בני העיר הנשארים בה אך אם ישיגם סמוכים לעיר הלא יירא אבשלום פן יתחזקו בני העיר עם דוד ואנשיו הסמוכים להם ותהי לאבשלום המלחמה מבית ומחוץ על כן יניחו את דוד עד הכות את כל בני העי' ולא ילחמו עם דוד עד הרחיקו נדוד בברחו מש"כ בהיו' דוד רחוק מהעי' שלא יסמכו בו בני העיר ולא יחוגו וינועו נגד אבשלום שעל כן גם הוא לא ישלח בהם יד וזה מאמר דוד קומו ונברחה פן ימהר והשיגנו בבואו העירה סמוכים לעיר שהו' כמו שכתבנו שע"י כן יכה את בני העיר בחרב ולתת סברא אל הענין בל יאמרו אחר שכל התקוממתו הוא על אביו איך יניחהו וישים פניו להכות את בני העיר לז"א והדיח עלינו את הרעה שהוא כי בטוח הוא שיוכל לנו כי הלא ידע מאמר ה' הנני מקים רעה מביתיך כמשז"ל כי על כן בא אל פילגשי אביו שאמר לו אחיתופל כי מצות ה' היתה ושכב את נשיך כו' ובכן יניח אותנו עד הרחיקנו ויכה את העיר כי בטוח הוא שאותה רעה תקום על ידו על אביו וזהו והדיח עלינו את הרעה כי הרעה ההוא שייעד הוא יתברך על ידו ידיחה מעט כי בטוח הוא עליה וביני וביני יכה את העיר לפי חרב לכן טוב להרחיק נדוד: