פרק ז · פסוק כח
ועתה כו'. הנה כאשר הטובה היא ע"י מדת רחמים לפעמים מתבטל כי תקטרג מדת הדין כענין והתוית תי"ו על מצחות כו' אך כאשר הטובה היא ע"י מדת הדין אין פחד שתתבטל לז"א ועתה אדני אלהים שהבטחתני כי אדני הוא מדת הדין הרפה וגם השם השני עם היותו באותיות ההויה היא בנקודות אלהים נמצא כי מה שנתבשרתי היה ע"י מדת הדין וזהו אתה הוא האלהים אשר נדרת לי ובכן נמצא כי ודברך אשר דברת אל נתן הנביא יהיו אמת שיתקיימו ולא יהיו כמו אכזב על ידי איזה קטרוג כאשר הנאמר ע"י מדת רחמים שלפעמים מתבטל על ידי מדת הדין והנה זה היה שיהיו אמת וקיימים גם אם לא היה רק דברך שדברת אל נתן בלבד כ"ש כי גם ותדבר אל עבדך גם כן את הטובה הזאת שדברת אל הנביא והוא במזמור של ענין זה זכור ה' לדוד את כל עונותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא כו' עד אמצא מקום כו' כי שם נאמר נשבע ה' לדוד אמת כו' מפרי בטנך אשית לכסא לך כו' והוא אשר דבר לו נתן בנבואה וכן מה שאמר נתן פה על העתיד לכך נאמר גם כן לדוד עצמו שם ברוח הקדש שם אצמיח קרן לדוד כו' וזהו אומרו פה ודבריך יהיו אמת הם של נתן מהטעם האמור כל שכן כי גם שנית בדבר לאומרו אלי כי הנה ותדבר אלי את הטובה הזאת שדברת אליו כי אין זה רק לחזק קיום הטובה לכן אחר שזה הוא ודאי ממלכותי ומלכות בני הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם מבני והלאה כי לענין אני ובני אין צריך לחזור ולברך כי הנה אתה אדני אלהים דברת ואין צריך יותר אך צורך הברכה עתה הלא תהיה כדי שמברכתך יבורך בית עבדך לעולם גם מבני והלאה מש"כ עלי ועל בני שבלעדי ברכה זו כבר הוא: