פרק ז · פסוק כג
כי ומי כעמך כישראל שיערוך אליהם לזכות שיקרא שמך עליהם והוא כי הנה הוא גוי אחד בארץ כי הנה ידוע כי החצונים בעלי פירוד המה אך הקדושה המתייחסת אל ה' אלהים אמת אלהינו אלהי ישראל הוא אחדות עצום מאד ונשמות ישראל עם היות בהן בחינות זו מצד החסד וזו מצד דין הצד השוה שבהן הוא כי כלן מאחדות הקדושה מאתו ית' הנה מש"כ האומות מ"ה ולא בלבד תמצא אחדותם בהיות נפשות ישראל למעלה בלי גופים יהיו לאחדים כי אם גם למטה בארץ עם שנחלקו לגופים נפרדים לא תבצר אחדותם מהם כי על כן ערבים זה לזה וזהו אומרו גוי אחד בארץ כלומר ולכן גם כי אלהינו יתברך יוצר ואדון הכל הוא ואין זולתו אין האומות מ"ה כדאים לכנות אלהותו יתברך עליהם כי אם על ישראל ואם יאמר איש כי מה אומר באשר הלכו אלהים שהיא שכינה וכל פמליא של מעלה שגם תואר אלהים נקרא במלאכים במקומות רבים ומה גם בדבר הכתוב על שכינה ומרכבתה אשר הלכו מצרימה כביכול בגלות עם ישראל לפדות אותם ואם אין זולת אלהי ישראל אלוה כלל למה הלכו שכינה ומלאכי מרכבתה לפדות את ישראל עד תוך מצרים ולא יפן מעל השמים כבודו ולא ישאיר פרסה מכל המצריים ויוצא את ישראל ממצרים ולא ללכת עד שה כגולי' עם ישראל כביכול לז"א אשר תראה כי הלכו אלהים לפדות את ישראל הנז' אל תתמה על החפץ כי הלא הענין היה לו לעם כלומר כי עדיין לא היו ראויים ליקרא עם ה' והכניסם שמה לצרפם בכור הברזל במצרים להכינם להיות ראויים לו יתברך לעם כמפורש אצלנו בביאור התורה על טעם גלות מצרים שהיה לצרף שם חלאת זוהמת נחש עד היותם ראוים להיות לעם לה' לתת להם התורה וזהו לו לעם.
עוד שנית והוא ולשום לו שם כי על ידי מה שפדה יתברך את ישראל ממצרים הודע שמו יתברך בעולם כי אף פרעה שאמר מי ה' וכו' לא ידעתי את ה' חזר והודה ואמר מי כמוך באלהים ה' וכמאמר הכתוב ואכבדה בפרעה ובכל חילו וזהו ולשום לי שם ועדיין היה מקום יאמר איש מה זה היה כי במצרים הראה ית' גדולת שם ההויה הגדול ושם אלהים שהוא השכינ' היה בגלו' כביכול ואחרי צאת ישראל ממצרים היו יחד בהוראת גדולה מפורסמת לכל שהוא ענין וה' הולך לפניהם יומם כו' שהוא הוא ובית דינו כמפורש בספר הזוהר ועוד שנית כי במצרים גם שהכם עשר מכות נשארו חיים אך ארץ ישראל הפיל הוא יתברך לפניהם ל"א מלכים לז"א מה שהוסיף יתברך לעשות לכם ה' אלהים שהם הוא ובית דינו הנזכרים באמור גדלת ה' אלהים הגדולה אחר היציאה להיות וה' הולך לפניהם בהוראת גדולה לעין כל מה שאין כן במצרים וגם והדבר השני והוא נוראות לארצך להמית ל"א מלכים מה שלא עשה כן במצרים הלא הוא כי שתי אלה היו מפני עמך אשר פדית כבר ממצרים גוים הם השבטים הנקראים גוים כד"א גוי וקהל עמים שאת שבט בנימין קרא גוי וגם פדה אלהיו של כללות ישראל היא שכינה שהיתה בגלות כלומר ועל כי אז היו פדויים ישראל והשכינה על כן הגדולה היתה נראית לשני השמות שהם הוא ובית דינו מש"כ עודם במצרים כי אז היתה שכינה בגלות על כן לא נראת שם גדולת שכינתך אז וכן לא זכו להכרית שונאיהם של ישראל טרם פדותם כי עדיין לא היו ראויים מש"כ אחרי כן שהיו כלם צדיקים על כן הראם ית' נוראות להכרית ל"א מלכים ומה גם לרז"ל האומרים כי המה היו מלכי העולם אלא שלכל אחד היה לו מקום ממשלה בארץ צבי: