פרק ז · פסוק יב
אך הוא כי נתייחדה מצוה זו לבנך כי ימלאו ימיך כו' והקימותי את זרעך כו' הוא יבנה בית לשמי:
והנה אמרו רז"ל במדרש כי מה שלא רצה הק"בה יבנה דוד הב"ה היה על כי אם היה נעשה על ידו לא היה נחרב לעולם והב"ה רצה להטיל כעס שעל בניו על הבית זה פעמים שאם לא כן ח"ו כלה היה עושה על כן לא רצה יבנה כי אם ע"י בנו ובזה יתכן דרך אחרת בכתובים עם שבמקצתם יהיה מעין הקוד' והוא בשים לב שאלו היה דוד אומר שהיה רוצה לבנות בית לשבתו ית' היה צודק יאמר לו האתה תבנה לי בית לשבתי אך הוא לא אמר כי אם וארון האלהים בתוך היריעה.
אמנם הנה ידוע כי לא נקרא בית לשבתו ית' כי אם המתמים ומתקיים לעד כבית השלישי המקווה ב"ב וכמאמרנו על מקרא שכתו' תביאמו ותטעמו וכו' שהוא יהי רצון שהבית אשר יבנה לעתיד הוא אשר נבנה עתה בבואני אל הארץ כי לא יטלטלו ישראל בין העמים כי אם שתביאמו ותטעמו בהר נחלתך שיהיה מכון לשבתך שהוא לשבתך בקבע ולזה לא יהיה בנין אבנים כי אם אשר פעלת ה' למעלה והוא כי מסירת ביד רבותינו ז"ל כי הבית הג' ירד רוחני מן השמים והוא כמבואר אצלנו על מה שראה יעקב שהבית השלישי מתייחס אליו והנה סולם מוצב ארצה וכו' שהוא בית השלישי שירד מן השמים וז"א ארצה שה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה שהוא כאומרו לארץ כי הסולם מוצב המחב' העליון עם התחתון כסולם המוצב שהוא בה יהי לארץ שהוא למעלה שיבא מלמעלה לארץ וזהו שלא אמר בארץ.
ונבא אל הענין אמר הוא ית' הלא אמרת לבנות לו בית לא יתכן כי האם אתה תבנה לי בית הלא והיה לשבתי כי לא יתבטל לעולם וכעת אין לי חפץ בישיבת קבע כי הלא ראית כי לא ישבתי בבית שתקרא ישיבה למיום העלותי וכו' עד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן עם שאינו לפי כבודי חלילה ושמא תאמר לא תהיה ישיבה שהיא קבע אך תהיה בנין בית כי לא יבצר מהיות ב"ה בהר המוריה גם שלא יהיה בנין עולם עד השלישי לז"א זה עד עתה לא היה אפשר כי הנה עם היות שהיא מהמצות שצויתי בכניסתם לארץ עכ"ז בכל אשר התהלכתי לא דברתי למה לא בניתם לי בית ארזים שהוא ב"ה במקומו לכל הרועים אשר צויתי לרעות את עמי כי רק אותך בחרתי שעל ידך אעשה קבע יתר מהמשכנות שעד כה כאשר כתבנו שאמר הוא ית' כי לא בחרתי בעיר וכו' ואבחר בדוד כי לא בחרתי בדירת עיר עד בחרתי בדוד כי אז בחרתי בעיר לבנות בה לי בית וזהו הדבר דברתי את אשר צויתי לרעות כו' שהוא כי לא בחרתי בעיר עד עתה כי בחרתי בך שלקחתיך מן הנוה מאחר הצאן כ"כ בחרתי בך ואת עצמך עשיתי משכן לי כי ואהיה עמך והראיה כי ואכריתה וכו' כבקודם ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ הם האבות כמ"ש ז"ל שאומרים מגן דוד כמו מגן אבות.
ולפי דרכנו היא שהם הם המשכן המרכבה אך לא שתבנה אתה הבית כי הנה הבנין הראוי להיותו יושב בו לעולם אינו זה שיבנה עתה כי אם אותו שיהיה רוחני שאורידהו מן השמים ואלבישהו פה וזהו ושמתי מקום לעמי ישראל לומר כי מה שאינו אתה מקום כי אינו גשמי כי אם רוחני למעלה אשים אותו מקום למטה לעמי ישראל שאלביש אותו שיהיה נאות להם כי גשמיים המה ולמה לא יהיה עתה הלא הוא כי גם שאשים מקום עתה מקדש הרוחני לעמי ישראל ונטעתיו להיות נטוע לעולם הלא צריך שיהיה באופן שישכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו וכו' מש"כ בזמן הזה שהם מעותדים לעקר משם בעונותם כי על כן מאז בנה שלמה ב"ה בנה בית מתחת למקדש לגנוז בו הארון כשיחרב הבית באופן שאין תקנה כעת ליבנות באופן יתמיד ובכן לא יתכן יהיה על ידך כי לא יחרב וצריך להעמיס עול אשמות' על עצמם ולא על הבית ותהיה כלה ח"ו ושמא תאמר שא"כ גם מלכות ביתי לא יתמיד בהחרב הבית ומי יודע אם אזכה לכשתשים מקום לעמך ישראל לעתיד לבא לז"א הנה מאשר ראית עתה תבטח על העתיד כי הנה ולמן היום אשר צויתי שופטים על עמי ישראל לא היה להם נחת מכל אויביהם כאשר היה לך כי והנחותי לך בלבד מכל אויביך ובדבר הזה הרי הו' כאלו והגיד לך ה' כי בית יעשה לך ה' כאשר ישים מקום לעמו ישראל וזה מק"ו אם עתה שלא הניח ה' את זולתך מאויביהם הנוח לך אז שינוח הכל לא כ"ש שבית יעש' לך ה' ואם נפרשהו כפשוטו שהגיד לו ה' ברוח קדשו ובמזמור אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב שהוא ענין אומרו פה אני יושב בבית ארזים וארון כו' אז בישרו ית' כי בית יעשה לו ה' אז באומרו שם אצמיח קרן ועליו יציץ נזרו כמו שכתבנו מרז"ל כי נבואת נתן זאת היתה אחר המזמור ההוא או באותה הלילה ונתן הגיד בנבואה אשר הגיד לו ה' ברוח הקדש ובכן לפי זה הם שתי טענות אחד כי הנה הניח לו ה' יותר מכל השפטי' ומזה יבטח על העתיד ועוד כי הלא כבר הגיד לו ה' כי בית כו' כמדובר וגם עתה איני מוציאך ריקם כי אם כאשר ימלאו ימיך כו' הוא יבנה בית לשמי כו' וזה החסד אשר אעשה לו כי לא יהיה עונש מה שיחטא הסיר מלכותו ממנו כאשר עשיתי לשאול.