פרק ו · פסוק ב
ועוד כי גם פה בספר שמואל אומ' ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעל יהודה להעלות משם את ארון האלהים הרי כי משם מיהודה העלו אותו ואיך יאמר פסוק שאחריו וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה שהוא מבנימין ואם הוא שהעלוהו מקרית יערים אל בית אבינדב ומשם לבית עבד אדום למה מזכיר ועושה עיקר הלקיחה ממקו' שלא היה רק מלון לנוח בו בדרך. ועוד למה לא נזכר כשהעלוהו מיהודה לבית אבינדב באיזה דבר היה נושא כאשר אמר שמבית אבינדב נשא בעגלה חדשה. ועוד נשים לב כי ארז"ל שאח"כ ביטל דוד מלינשא בעגלה של בקר וישאהו וירכיבהו על כהנים והיה רוח האלהים מעלה את הכהנים למעלה וחובטן עד שאמר דוד לאחיתופל שיאמ' אם ידע דבר ולא היה רוצה לומר עד שקלל ואמר מאן דידע ולא קאמר יהא סופיה מחנק אז אמר אחיתופל האי מילתא מינוקייא דבי רב ידעין לה ומשא בני קהת הארון כו' כי זה היא עבודת הלויים והלא יפלא מה זה היה לדוד גדול הדור וראש הקבל' במה נתלה שלא שת לב אל מקרא מלא שדברה תורה.
ועוד כי בשלשה מקומות מצינו תוארין אלו בארון א' כשהוליכוהו אל המחנה בימי עלי שאומר וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים שנית פה שאומר ויקם וילך כו' מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו שלישית בד"ה ויעל דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים אש' ליהודה להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם ועוד בפ' ההוא אומ' אשר נקרא שם בס"פ בלי גיזרא מעין השם הא' שבב' הסמוכים פה שהראשון אין לו גיזרא וטעם אך הנה בירושלמי על ענין הארון שהוליכוהו למחנ' בימי עלי מביא מחלוקת רז"ל תני ר' יהודה בר ריש לקיש שתי ארונות היו עם ישר' במדבר אחד שהיתה תורה נתונה בתוכו וא' שהיו שברי לוחות נתוני' בתוכו זה שהיתה תורה בתוכו היה באהל מועד שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה וזה שהיו בו שברי לוחות היה נכנס ויוצא עמהם ורבנין אמרין ארון א' היה כו' ומביא שני פסוקים דמסייעו לר' יהודה חדא ויאמ' שאול לאחיה הגישה ארון האלהים והלא ארון בקרית יערים היה אלא ש"מ שברי לוחות היה עם שאול במחנה ואמרו שרבנין יפרשו שקרא את הציץ ארון האלהים וקרא אחרינא מסייעא לר' יהודה הארון וישראל יושבים בסוכות והלא הארון בציון מאי עבדו ליה רבנין אמרי סכך שהוא כקרוי ע"כ. הנה ששני כתובים מוכיחים דעת רבי יהודה כי מה שמתרצים רבנן הם דחוקים גדולים ואפילו מה שאמרו שם דאית חד קרא דמסייעא לרבנין אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה מילא דלא חמון מן יומיהון והנה אדרבא משם ארז"ל במדרש שהיא ראיה לר' יהודה כי אותה הפעם הוציאו את הארון שהלוחות שלמות היו בתוכו ובאותו עון נשבה ועל כן נפל עליהם חתיתו לומר אוי לנו כו' הנה כי הדעת מקרבת יותר דעת ר' יהודה דמוכחי קראי הכי בפירו'.
ואני בעניי אחשבה שגם כתובים אלו ושבד"ה מורי' באצבע דעת זו והוא כי הנה אשר נשבה הוא לר' יהודה הארון אשר היתה התורה נתונה בתוכו בלוחות שלמות והוא הניתן בקרית יערים אחר שהחזירוהו פלשתים ולפי זה אשר נשאר בשילה היה של שברי לוחות ואותו יהיה אשר הובא בית אבינדב בגבעה הקרוב' לשילה ואשר בקרית יערים הוא ביהודה כמפורש בד"ה והנה אין ספק שאותו הארון הוא אשר עליו שני הכרובים בבית המקדש ולא אשר בו השברי לוחות ובכן בדבר עליו הכתוב יאמר בו אלו התוארים ועל כן להיות זה לר' יהודה אותו שהוליכו למחנה בימי עלי נאמר שם וישלח העם שילה וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים ובכן נאמר כי דוד במולכו על כל ישראל את שניהם רצה להביא את האחד שבו הלוחות השלמות מקרית יערים שביהודה.