פרק ה · פסוק יט
ואז וישאל דוד בה' ויאמר ה' אליו עלה כי נתן אתן כו'. וראוי לשים לב אל ענין הכפל באומרו נתון אתן. ב' אומרו ויבא דוד בבעל פרצים כי אחר ששם זה לא הושם כי אם אחרי הכותו אותם למה הקדים ואמר שמאז בא היה אל בעל פרצים. ג' מהו הדמיון שיש למכה ההוא עם פרץ מים. ד' למה קראו פרצים ולא פרץ לשון יחיד. ה' אומרו בעל שלא היה לו לומר רק פרצים.
אמנם הנה זה דרך ה' כי יפקוד על צבא המרו' במרום ואח"כ על מלכי האדמה על האדמה שמפיל את השר במרו' תחלה ואח"כ מוסר את העם ביד שכנגדו כד"א ויגרש מפניך אויב הוא השר ויאמר השמד את עצמו אך לא יהיה הו' ית' ממש לוחם גם עם העם למט' בארץ כי אם לפעמים על צד הפלא כאשר כתבנו שעשה לאברהם על ארבעה מלכים כי על כן אמר לו מלכי צדק אשר מגן צריך בידיך וכן עשה ביציאת מצרים על ים סוף שהמית את השר עד שראוהו מת על שפת הים וגם את העם כאשר נדר באומרו ה' ילחם לכם וכאשר עשה באומרו ה' איש מלחמה כו' ונבא אל הענין והוא כי דוד שאל אם יתן ה' את הפלשתים בידו שהוא ע"י הפיל את השר כי אז עמו נתינים כי הותש כחם וה' ברוב חסדיו אמר לו נתון אתן שהוא נתון את השר אתן את העם ועל כן ראוי יקרא פרצים כי שתי פרצות היו א' בשר וא' בעם ולא בלבד פרץ ה' אותם ויתיש כחם כי אם גם כביכול הוא היה הולך אתו ועושה המלחמה.