פרק ג · פסוק לב
אך אח' שויקברו אותו אז וישא את קולו ויבך ויבכו כל העם ועדיין היה אפשר יחשבו כי מאת המלך היתה העצה כי חשבו למורד במלכותו על כי המליך את איש בושת או שהיה עם שאול ברודפו אותו וקרה לו כאשר לנבל שמת בעון שמרד במלכות בית דוד כי כבר היה משוח מלך אלא שבדיני אדם היה פטור על כי עדיין לא יצא טבעו בעולם על כן להסי' מלבם עמד ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל יתכן ימות אבנר על שמרד במלכות בית דוד לא כן הוא חלילה כי הלא אם כן היה כאשר יצאתי מן המערה אחרי שאול ודברתי לו כל הדברים רעים ההם בפניך ישפוט ה' ביני וביניך ונקמני ה' ממך כו' מרשעים יצא רשע כו' והיה ה' לדיין כו' הנה ידיך לא אסורות היו להכותני ארצה אם היית בעצת שאול נגדי וכן כאשר לקחתי החנית מראשותיו שאול וצפחת המים וברחתי וקראתי מרחוק הלא תענה אבנר רגליך לא לנחושתים הוגשו שלא רדפת אחרי להכותני אך יורה כי לבך היה שלם עמי ולא מרדת בי באופן שלא תדמה אל נבל לומר שכמות נבל במרדו היה מיתתך אך אין זאת כי אם שכנפול הצדיק לפני בני עולה לכפר על דורם שהם בני עולה ונופל לפניהם כך נפלת אז ויוסיפו כל העם לבכות עליו בשומעם כי בעונם מת ועוד הוסיף להורות כי מר לו מאד על מיתתו שבאו להברות את דוד לחם וישבע לאמר כה יעשה לי אלקים כאשר לאבנר וכה יוסיף כ"א לפני בא השמש אטעם לחם או כל מאומה