פרק ג · פסוק ט
ויחר לאבנר מאד כו'. הנה פסוק זה יראה כמשולל הבנה ויתכן כי העולה על רוחו הוא שאם ילך אצל דוד ישימהו לראש כאשר הוא עתה עם מפיבושת כי איש הוא ומי כמוהו בישראל חכם וגבור כמ"ש ז"ל שכמה אלפי ישראל לא היו יכולים לנענע רגלו כשהיה דוחקו בארץ וכשהכה אותו יואב בערמה בחומש וראה את עצמו מוכה מכת מות אחז בשתי ידיו ביואב לחבטו בקרקע להמיתו ובכל כחו לא היה יכול יואב לימלט מידיו עד שבאו כמה מישראל ובכו לפניו שיניחהו שהיו כל ישראל צריכים לו שמוראו על פלשתים ואז הרפה ממנו ונפל מידיו לארץ ומהנפילה ההיא נשברו שיניו הנה כי כאין היה יואב לפניו באופן שאם היה מניח את איש בושת והולך אל דוד היה עושה אותו ראש. ונבא אל הענין אמר אם אניחך ואהיה ליהודה לראש האם ראש כלב אהיה אנכי בהיותי לשר ליהודה ובהיותי לשר לך אני ראש לזאב כי בנימין זאב כלומר כי אדרבה בהיותי ראש ליהודה אני ראש אריה כי שבט יהודה נקרא אריה מה תאמר שאעשה בשביל בית אביך או בשבילך הנה היום שחרפת אותי לא נשארה כי בשביל אביך האם אעשה חסד עם בית שאול אביך עם מי אעשה אל אחיו בתמיה כי אינם ואל מרעהו ג"כ כי איננו ואם בשבילך האם גמול טוב גמלתני כי הנה על שלא המצותיך ביד דוד והגמול היה כי ותפקד עלי עון האשה הזאת ומה שיראה מלשונו כי עון היה באשה כי בא עליה איש והיא אסורה לאשר אינו מלך אלא שלא היה הוא וזהו ותפקד עלי עון האשה הזאת אלא ששמע איש בושת כי נבעלה ולא פירשו לו עם מי היה ונתן אל לבו כי מי זה יערב אל לבו להשתמש במה שנשתמש מלך אם לא גדול כמוהו אז וישלח מלאכים אל דוד לאמר למי ארץ כלה ראויה זולתך לכן כרתה בריתך כו' והשיב ואמר טוב כו' אך דבר א' אני שואל לא תרא' פני כי אם לפני הביאך את מיכל בבואך כו' כלומר על פי דרכך בבואך שלא אטריחך רק שבבואך תביאה עמך בדרך כי להוציאה מרשות שהיא עתה אינו מוטל עליך כי זולתך יעשה זאת שהוא אחיה וזהו וישלח דוד מלאכים אל איש בושת לאמר תנה את אשתי כו' כי ידע כי עתה שאבנר אינו שלם עמו לא ימרה את פי דוד וכן היה כי איש בשת שלחה עם בעלה עד בחורים ואמר אליו אבנר לך שוב ויביאה הוא: