פרק א · פסוק כא
ואמר הרי בגלבוע כו' והוא כי הנה ארז"ל על פסוק עשר תעשר כו' שאומר הקב"ה אדם יש לו שדה ומוריד לה אריס למחצה לשליש ולרביע ואינה מועיל כל מה שעושה אם אין אני משיב הרוח ומוריד הגשם ומוריד הטל ואני שאני עושה לך כל אלה ומצמיח התבואה איני שואל אלא תרומה ומעשר א' מעשרה הרי כי בשכר תרומות ומעשרות הב"ה מוריד טל ומטר ובזה יאמר הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכ' ואם תאמרו שבשכר התרומות לא יעצרו טל ומטר לז"א שגם לא יהיו שדי תרומות כי גם אין חפץ לא בהם ולא בשכרן וזהו אל טל ואל ומטר ושדי תרומות ג"כ לא יהיו מה שלא יהיה מטר הוא על כי שם נגעל מגן גבורים ובמקום שנגעל מגן גבורים גם לא ירדו גבורות גשמים ומה שלא יהיה טל אפילו למשוח פני הארץ ולעדנה בצד מה הוא על כי שם היה מגן שאול כאלו לא נמשח בשמן להחליק בו, החרב או' חנית בל יתקע בגופו כך המקום שהיה בו מגן שאול כאלו לא נמשח לא ירד בו אפילו טל למשוח וללחלח פני האדמה ואם נשים לב אל אמרו בשמן בפת"ח הב"ית ולא ננקדה הבי"ת בש"וא שהוא כאומרו בהשמן הידועה תהיה הכונה במה שידענו כי השמן העיקרי הידוע למשוח בו כהנים ומלכים הוא שמן המשחה אשר עשה משה והנמשח בו הוא המצליח והנה שאול לא נמשח בו כי אם בשמן אפרסמון אך דוד נמשח בשמן המשחה ועל כן היתה הצלחתו גדולה ובכל מלחמות שאול שהיה דוד יוצא היה נוצח כמפורש למעלה ונבא אל הענין אמר הלא אמרתי כי שם נגעל מגן גבורים והנה תאמרו כי על שאני לא יצאתי עמו נפל הוא ומחנהו על כי אני משוח בשמן המשחה מצליח מש"כ הוא לז"א לא כן הוא כי האמת הוא כי מגן הוא שאול בזכותו בלי היות עמו משוח בשמן המשחה הידוע כלומר בלי היותו אני עמו: