פרק א · פסוק ו
ויאמר הנער המגיד כו' יש מרבותינו אומרים כי היה עמלקי ממש ורצה להתגייר ולא קבלו ושזהו אומר פיך ענה בך כי עמלקי אתה וימיתהו ויש אומרים כי בנו של דואג היה ויש אומרים שהיה דואג עצמו וזהו אומר דמך על ראשך ביו"ד בין מ"ם לכף על כי דמים רבים של נוב היו על ראשו ואימר והנה שאול נשען על חניתו יהיה כי גם שהפיל עצמו על חרבו לא מת לגמרי מהנפילה ההיא וקם והיה נשען על חניתו ויאמר אלי עמוד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ ארז"ל שהוא עון נוב עיר הכהנים שהם לבושי תשבץ. ואחשוב לפי זה כי הקטיגור המשחית הנברא באותו עון היה מצערו עודנו גוסס על כן אמר ומותתני ויניחני ואשקוט ושמא תאמר הלא מיתתך כפרתך והנך גוסס והלא ירפה ממך ומה גם במה שאמר לו שמואל שע"י מיתתו ינוח ויהיה במחיצת שמואל הנביא לז"א כי כל עוד נפשי בי כלומר אמת הוא שאין כח לעון ההוא אחרי מותי לאחוז בי ולצערני אך כל עוד נפשי שלא יצאה לגמרי הוא כי נאחז בי ולא ירפני וז"א בי שחוזר אל השבץ הנז' לכן אל תניחני גוסס ומותתני לגמרי מיד ואשקוט עליו ואמותתהו ולבל יאשימהו על שהמיתו אמר כי לא יחיה אחרי נפלו לומר אד' הרוג הרגתי כי לא יחיה אחרי נפלו על חרבו כי גם שקם והיה נשען על חניתו ולא מת מנפולתו על חרבו עכ"ז היה כגוסס שלא יחיה כי אם שהיה מאריך שעה או שתי' נמצא שלא עשיתי כי אם שקרבתי מיתתו ויחזק בבגדיו ויקרעם וארז"ל מכאן שקורעים על נשיא ועל אב ב"ד שהוא יהונתן ועל רוב צבור וזהו ועל עם ה':