פרק כח · פסוק יב
ותרא כו' ותזעק כו'. ארז"ל כי לאשר אינו מלך עולה לו בראשו למטה ולמלך בראשו למעלה ובראותה את שמואל בראשו למעלה ידע כי המלך היה השואל ותזעק על שברה פן ימיתנה שאול ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית שלא יהיה כדאי האיש שהעלית לשלא אמיתך אחר שגדל כחך להעלות איש כמוהו אז אמרה אלהים ראיתי עולים ויתכן כי להיות שמואל שופט כל הארץ כראתו אלהים ומאשר היה בו אור אלהי אז אמר מה תוארו כו' ורז"ל קבלו שעל משה איש האלהים אמר שבחשבו שהיה יום הדין העיר את משה יעיד שלא כתב בתורה דבר ששמואל לא קיימה ושעל כן אמר לו למה הרגותני להעלות אותי שרגז ופחד שמא היה יום הדין והן אמת כי בלעדי זה ראוי להתרגז על ראותו איש כמוהו שהועלה ע"י בעלת אוב שהוא כח חיצוני ובכן אחשוב כי לא מבלי הצטער שמואל על כך אמרו שרגז על אימת יום הדין כי אם מאשר לא נאמר להעלות אותי על ידי בעלת אוב כי להעלות אותי סתם הורה כי מציאות העליה הרגיזתו על כן אמרו שהיה מיראת הדין עם שהיות על ידי בעלת אוב הוא העיקר שרגז עליו ומאליו נשמע כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועל זה התנצל שאול באומרו צר לי מאד כו' ואקראה לך כי הראוי יאמר והעליתיך או ואקרא אך כיון לומר כי מרוב צרתי שמתי עצמי ואותך בחצוניות וזהו ואקראה לך שהוא, מלשון קרי כמה דאת אמר ויקר אלהים אל בלעם ובאומרו ואקראה הוא לשון התפעל על שהקרה את עצמו ובאומרו לך היא שגם הקרה את שמואל בקרי וחצוניות האוב שמתי עצמי בזה להודיעני מה אעשה: