פרק כו · פסוק יח
ושמא תאמר כי גם שלא עשיתי אתה מתייר' שלא אטור לך אשר רדפתני ואכרית את זרעך אחריך ואעבו' על השבועה שנשבעתי לבלתי הכרית זרעך אחריך ושלא אשמיד את שמך זה ג"כ אין לך לחשוד כי מה בידי רעה שתאמר שכמו שעשיתי רעה אחת אעשה גם רעה אחרת וממוצא דבר יצא לנו תירוץ אל מה שראוי להעיר מה היה שכשכרת כנף המעיל לא נכנע דוד לדבר דברים טובים ותחנוני' כאשר עתה דבר אליו תחנוני' ועשה הסיבה אם מה' שהסיתו בו או מבני אדם ולא משאול עצמו מה שאין כן אז שמסר דין עליו פנים בפנים ודבר דברים מרים ומאררי' בתכלית אך הוא אחר כי עתה בא ענין זה אחר שהודה שאול ואמר אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני וברכו ואמר וה' ישלמך טובה תחת היום הזה ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך כו' ועתה השבעה לי אם תכרית את זרעי כו' וישבע לו על כן אמר דוד בלבו היתכן כי אחר כל אלה הדברים ירדפני להמיתני אך אין ספק כי לא ענה מלבו על כן אמר לא יבצר כי אם אחת משתים או עונו הוא הגורם שעל כן הסיתך בי או מבני אדם הולכי רכיל ומסיתים אך להרע. עוד טעם שני אל אשר עתה דבר טוב אל המלך והוא מאשר כתבנו שכונת שאול באומרו הקולך זה בני דוד הוא לומר הקולך שהיית קוראני אדון לך הוא זה שאתה אומר אדניך אל אבנר ואדניכם אל העם ועם כל זה לא לעבד אני מעריך אותך כי אם לבן וזהו בני דוד על כן בהוראת אהבה רבה דבר לו טוב לאמר קולי אז הוא גם עתה כי אדוני המלך אתה ואני עבדך כמדובר ומאשר הכרתי כי לא מלבך אני אומר כי אין זה רק או עוני גורם.