פרק כד · פסוק ו
וירא והנה בכרתו ויך לב דוד אותו ויאמר לאנשיו לא כדבריכם שה' אנה לידי שאהרגנו כיון שהוא לבדו ולא יפלו מישראל עמו ובמחתרת מצאתיו כי אם אדרבא הוא יתב' התעורר לבו עלי להיות נוקפי על כנף המעיל מה גם עתה על עצמו וזהו חלילה לו לא מחסידותו כי אם מה' שעל כן התעורר לבי ויך אותי כי ממנו ית' הוא עם שהוא לבדו ולא יפלו מישראל עמו ואינו דומה זה לפסוק אם במחתרת שלמדני הבא להורגך כו' כי שני טעמים בדבר א"כ כי הוא אדוני כי מפתו אכלתי ויינו שתיתי הוא מאמרם ז"ל במדרש רבה על פסו' וישב אל יתר חותנו שהלך משה לשאול רשות מיתרו ללכת בשליחו' ה' מצרימה אמרו מכאן שהפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו והנה גם זה היה בשאול שהיה באוכלי שולחן המלך תמיד וז"א לאדוני ועוד למשיח ה' ולבל יאמרו הלא מאז נמשחת אתה נתנטלה משיחתו ומה גם כי כבר אמר לו שמואל כי מאס ה' בו למלך ויתן המלכות לרעו הטוב ממנו ואתה הוא וגם הוא לא נמשך בקרן ולא בשמן המשח' כמוך כ"א בפך ובאפרסמון לז"א לשלוח ידי בי עם היותו כי בי בחר ה' וימשחני. כי עם כל הטענות האלה לא יבצר כי משיח ה' הוא.