פרק כ · פסוק כח
ויען יהונתן כו'. ראוי לשים לב אל כפל או' נשאל נשאל. ב' אומר והוא צוה לי אחי שהוא משולל הבנה שאם הוא שאחי דוד צוהו ללכת היה לו לומר וצוה לי אחי. ג' מלת ועת' שהיא מיותרת. ד' או' אמלטה נא כי אין לשון זה צודק אלא במי שנמלט ממות וכיוצא אך הוא לא אמר שהיה הולך אלא בשביל זבח המשפחה. ה' או' ואראה את אחי כי לא לראותם אמר שהיתה ההליכ' רק לשמוח עמהם בזבח. ו' או' ע"כ לא בא כו' כי כל זה הוא מיותר כי ידוע הוא כי על זה היה כל מה שבא לתת טעם עליו. ז' או' בן נעות המרדות מהו התואר הלז ואם הוא מז"ל כי שאול היה משרי בנימין בפלגש בגבעה וכאשר הלך עם אחיו לחטוף איש את אשתו לא המתינה שיחטפנה כ"א היא באת אליו שיקחנה וראוי לדעת איזה יחס יש לאותו ענין עם זה וכן באו' ולבושת ערות אמך מה ענין ערות לאמו בזה. ח' או' כי הכלימו אביו הראוי יאמ' וכי הכלימו אביו.
אך יאמר לא הלך בלי רשות כי נשאל ממני ולכן יאמר אביו ואתה למה נתת לו רשות עד תשאל לי לז"א נשאול נשאל שני פעמים פעם א"פ ולזה בושתי מלהאריך להשיב פניו וגם שלא היה רק עד בית לחם וישוב. ועוד טעם שני שלא היה פנאי להמתין כי ויאמר שלחני נא שהוא עתה טרם יארך הזמן ויעבו' והוא צוה לי כו' אחר שהיחל לפייס בא לגלות האמ' ומה גם שעדיין לא נתפייס לגמרי גלה לו האמת ואמר הנה עד כה אמרתי מה שאמר לי שאומר לך הוא כי זבח משפחה כו' כאו' ויאמר כו' אך האמת הוא כי והוא צוה לי כי עשה צואה כהולך למות כד"א צו לביתך כי כן צוה לי באומרו כי אחי הוא כמצוה לאחיו והוא כי ראה כי כלתה הרעה מעמך והרי הוא כמת כי לא ימלט ממך לכן ועתה בעו' שיש לי הנפש שעדיין לא נמצא לפניך משבאת מניות להמיתו אמר אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא כעת מחרב אביך ואראה את אחי טרם ימיתני אחרי כן ולא אמות טרם ראותי אותם ואחר אומרו תחלה שמה שנשאל היה על זבח משפחתו ואח"כ הטעם השני שהוא כהולך למות ונמלט כעת לראות את אחיו טרם ימיתהו אמר דע לך כי על כן שהוא על הטעם השני הזה הוא מה שלא בא אל שולחן לא מהטעם הראשון כי זה השני הוא האמת. על כן כשמוע שאול את הדבר השני חרה אפו ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות שכמו שהיא העוות להמרידנו בחרם שהחרימו כל ישראל שלא לתת אשה לבנימין אם לא על ידי חטיפה והיא באה אלי שאקחנה בלי חטיפה כך ממנה נמשך לך להמריד את דוד בי נמצא שע"י כן ימשך לך בושתו לערות אמך כי תהיה לה לבושת ערותה שיהיה לה מזכרת עונה שרידפה את מאהביה להעבירני על הגיזרה לכסות ערותה כי כל הימים כו' ועתה שלא בא אל שולחני וברח הוא מורד במלכות ובן מות הוא וזהוא ועתה שלא וקח אותו כי בן מות הוא אז השיב למה יומת מה עשה כלומר כי לא עשה מרד במעשה כי אם בשב ואל תעשה לא בא אל שולחניך אז ויטל כי' ויקם כו' ועם שהיו שתים דעות א' על דוד שכלתה הרעה מאתו. ב' על שהכלימו לא שת לבו רק על צרת דוד אוהבו וזהו ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד שהוא על הנוגע אל דוד כי על מה שהכלימוהו לא שת לבו כי הלא אביו הוא והכלמת האב לבן אין בה חשש לגבי הבן וזהו כי הכלימו אביו כלומ' מה שנעצב הוא אל דוד כי אשר הכלימו אביו הוא ואינו מן התימא ומסייע לזה טעם טרחא במלת הכלימו: