פרק יח · פסוק טו
ואם יתפרש משכיל ענין הצלחה יאמ' כי אחר ששאול הסירו מעליו וישימהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם כלו לא לפני האלף בלבד כי היה מקובל לכל העם אמ' כי ויהי דוד לכל דרכיו אשר היה משלחו שאול להלחם מצליח ולא שמצא חן בעיני ה' והיה מצליחו ע"פ מדתו של רחמים אך אלו הית' מדת הדין ממשמשת בענייניו אולי לא היה מצליח ע"ד מה שכתוב אצלנו בנח כי מצא חן בעיני ה' אך לא בעיני אלהים וכן באומרו ויאמר ה' לנח בא אתה כו' כי אותך ראיתי צדיק לפני כלומר ולא לפני מדת הדין אך דוד כ"א לכל דרכיו של שאול שהיה משלחו היה מצליח עם היותו כי וה' הוא ובית דינו עמו כי גם בעיני מדת הדין היה טוב. או יאמר מאמרם ז"ל אשריהם הצדיקי' שמוסיפי' כח בפמלי' של מעלה שנ' ואנכי מלאתי כח את רוח ה' הפך ענין צור ילדך תשי. ובזה יאמר ויהי דוד בצדקו לכל דרכיו מצליח משפיע בהם הצלח' וה' הי' משכיל ומצליח הוא ובית דינו עמו כי היה ממלא כח את רוח ה' עד שמרוב הצלחתו נפלה אימתו על שאול פן יסיר מלכותו ממנו ויגר מפניו אך וכל ישראל אפי' שבט בנימין ויהודה כלו' כי אהבת כל ישראל עם יהודה שהיה שבטו היתה בהשואה אחת והוא כי ראו גודל ההצלח' כי דרך מלכי' לנצח במלחמו' עם שחסרים מעמו מקצת בשובו מהמלחמ' כי מתו שם קצת' ועוד כי אין המלך עומד בפני המלחמ' רק נשאר בקרב העם ואשר את פני המלחמ' לוחמי' ונופלי' ובהם ניתש כח שכנגד' ואח"כ המלך עם כל שאר הע' מצחי' המלחמ' אך דוד לא כן כי אם שהוא יוצ' למלחמ' ובא מהמלחמ' לפניהם כי הביאה כיציאה. לפני כל ישראל ויהוד' ואין נופלי' מהם כי שלמים חוזרים כי לא היה הוא נשאר בקרב העם עד יותש כח שכנגדם בהפיל את אשר לפניה' ואח"כ כי יקום הוא להתגבר ולנצח כי אם שהוא היה יוצא ובא לפניהם והוא הלוחם קודם הכל כי הוא לפניהם את פני המלחמ' ועל הצלח' הגדולה הזו היתה אהבת כלם אותו באחדות לב אחד וז"א אוהב ולא אמר אוהבים: