פרק יז · פסוק מ
ויקח מקלו כו' ראוי לשים לב כי אחר שלא עשה, דבר במקל ולמה לקחו בידו. ועוד אומרו ויבחר לו ה' חלקי אבני' מן הנחל כי הראוי יאמר ויקח לו ה' חלקי כו' שאם הוא שבחר אותם משאר אבני הנחל מה צורך להודיע שבחר בטובים או חלקים מהשאר וכן למה הודיענו בכלי הרועים בוילקוט ושקלעו בידו כי היה עולה על לב שקלע בקלע מבלי היותו בידו ועוד למה מודיענו שהאיש נשא הצנה לפניו ובאו' ויבזהו כו' אין זה טעם לבזותו היותו אדמוני עם יפה מראה וכמאמר הפלשתי לכה אלי היה לי לומר בא אלי ועוד אומרו ולבהמת השדה שה"ל לחית השדה. ועוד אומרו שני פעמים וידעו כל הארץ וחזר ואמ' וידעו כל הקהל שהיא כפל ענין במלות שונות שהן שתי קושיות למה כפל הענין ולמה במלות שונות. ועוד אומרו כי לה' המלחמה הרי בכלל אומרו היום הזה יסגרך ה' כו' הוא. וכן אומרו ונתן אתכם בידנו הוא בכלל האמור ועוד אומרו ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן כי הוא הדבר אשר דבר עד כה ובכן אומרו ויך את הפלשתי הרי נאמר כבר וכן אומר וחרב אין ביד דוד הוא מפורש למעלה.
אמנם הנה דוד אמ' בלבו אין כאן מקו' להכותו בחר' או בחנית כי בכל מקו' מגופו שיכה הוא נחשת ואי אפשר אם לא לתקוע קצה החרב במעט ממצחו המגולה ואם איש יגש אליו לעשות כן יכנו הפלשתי חמשים מכות כי ידיו לא אסורות כי על כן בכל גבורתו אבנר לא ערב אל לבו להלח' בו על כן אין תקנה כי אם מרחוק בקלע וצריך לקלע באימון או בבטחון השגחתו ית' שלא יחטיא מבין ריסי עיניו שהוא קצת מצחו המגולה והנה אלו ידע הפלשתי כי קלע ביד דוד יכסה גם המקום ההוא עד יקרב אליו עד מקום קרוב שאין הקלע מועיל כי אם בקצת ריחוק.
על כן התנכל דוד להסתיר הקלע והאבנים מלפניו ויקח מקלו בידו למען יחשוב הפלשתי כי במקל היה חפץ להלחם בו ע"כ אמר הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות כי לא ידע כי המקל היה לגנוב דעתו כי בקלע אשר לא ראה הי' חפץ להלחם בו כי הנה ויבחר לו כבר מחרב וחנית חמשה אבנים מן הנחל לקלע בהם ולא הביאם בידו כי אם וישם אותם טרם יבא בכלי הרועים אשר לו לאכול או לשתות בו.
וגם שם הכלי תוך הילקוט הוא כמין חמת עור שהוא טכסיס הרועים שלא יעלה על רוחו שאבני קלע בתוכו כי אין דרך לשים בו רק לחם ומזון שהכלי' אש' בתוך הילקוט אשר בו האבנים יחשבו הרואי' כי הוא הלחם שבילקוט כדרך הרועים וגם כיון בשיתו שומו האבנים בכלי ולא בילקוט לשיהיה נקל לקחת האבן מתוך הכלי בנחיצות בעת הצורך כי הכלי פתוח בטבעו שהוא כמין קערת עץ ואשר בתוכו ילקח מיד מה שאין כן הילקוט שהוא חמת וקירותיו נגשי' בטבע זו לזו ויש טורח לפתוח ולבקש האבן מתוכו ויתמהמה ואין צריך בשש על כן שם אותן בכלי הפתוח והכלי תוך הילקוט הבלתי מניח את דפנות החמת להתקרב זו לזו ויקל לקחת' מן הכלי וזהו אומרו וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע כי להיותן בכלי מיד בשלוח ידו לקח האבן וכאשר הטמין האבנים גם כן הזמין הקלע וזהו וקלעו בידו כי היתה תוך ידו בה באופן שלא היה הקלע נראה כעת לעומדים לפניו.
והיות האבנים חמשה אמרו רבותינו ז"ל אחד כנגד הש"ית לעד אשר חלף הרשע ההוא כי הוא ית' יעשה על דבר כבוד שמו יתברך אשר חרף. והשנית כנגד זכות אהרן שהיה בעל דינו שהרג חפני ופנחס כהני ה' בשלה. והג' כנגד ג' האבות שחירף מערכות בניהם ולפי זה אפשר גם כן שאומרו מן הנחל רמז כי אשר עזר את יעקב ששרה אל אלקים הוא שרו של עשו בנחל כאומרו ויעבירם את הנחל כו' ויאבק איש עמו כו' הוא יעזרנו עתה נגד הפלשתי הלז ויגש אל הפלשתי ילך הפלשתי הלוך וקרב אל דוד ולא ראהו עד כה כי והאיש נשא הצנה היה לפני אך אחר התקרבו אז ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו באומרו אם כחו של זה הוא מחמת תחבולות מלחמות א"א כי הנה היה נער ולא נסה במלחמות ואם הוא כי סמך על גבורתו כי על כן בא באבירות לב להלחם גם זה אינו כי מה שמתלהב להלחם וערך אל לבו להלחם בו הוא להיותו אדמוני הוא בלי גבורה כי הלא הוא עם יפה עינים יפה מראה שאין טבע היפה מראה להיותם בעלי גבורה ואם כן מה יועיל לו חריצותו ובטחו בעצמו ואם הכונ' הוא לבהלני באבירותו להבריחני לז"א אמר לו הכלב אנכי שמבריחין אותו במקלו' איני מתבהל ממקלות לנוס ואז מכעסו קללו באלהיו של עצמו.