אור ברסלב
מראות הצובאות על שמואל א פרק טז › פסוק יח

מראות הצובאות על שמואל א

פרק טז · פסוק יח

פסוק יז

אז ויען א' ויאמר כדבריך כן נמצא בן לישי בית הלחמי כלומר צדיק כמוהו יודע נגן ונבון דבר וכו' וה' עמו כי הנה זה הוא מה שאתה צריך כי ע"י היות אשר ה' עמו על ידי ניגונו יערב לו להגדיל השפע בו ויתעורר בך רוח ה' הטובה שהיתה בך ותבריח את הרעה ממך כנודע כי הטומאה בורחת מן הקדושה כשפחה מפני שרה גברתה וזה מאמר הכתוב והיה בהיות רוח וכו' ולקח דוד את הכנור ונגן וכו' כי אומרו ולקח דוד את הכנור הוא מיותר כי באומרו ונגן דוד בידו ידוע שלקח הכנור ועוד מה הוא כפל אומרו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו כו' כי אומרו וסרה מעליו רוח הרעה היה די וידוע שרוח לו. ועוד כי אומרו ורוח צודק אך אומרו וטוב לו אינו צודק כי להסיר הרעה הוא המכוון לא להביא טוב מלבד הקושי הראשון כי היכן מצינו רוח רעה שתוסר ע"י ניגון כי אם להסיר עצבון בלבד אך בזה אין דעת חכמים נוחה לומ' שעצבון בעלמא היה ענין שאול אך הוא מה שכתבנו כי בהיו' דוד שלם עד גדר שה' עמו אז ונוסף גם בו שפע קדוש' יתירה על ידי הניגון וזהו ולקח דוד את הכנור שלמה שהוא דוד בקחת הכנו' בידו לפי שאול היה מדרגת קדושה א' ונגן בידו הוא תוספ' קדושה עליו ושע"י כן בתחלה ורוח לשאול דוחה רוח הרעה ואח"כ ע"י יתרון השורה על דוד מתעורר רוח ה' להתפשט בשאול מעין אשר היה בו מתחלה וזהו טוב לו וע"י כן וסרה אין צריך לומר מקרבו כי אם אפילו מעליה סר רות הרעה.

ונחזור אל התכת הכתובים שהיינו בהם ויען א' מהנערי' כו' יודע נגן וגבור חיל כו' הנה רז"ל דרשו פסוק זה על התורה ועל העבוד' ומעין מאמרם יתכן והוא כי הנה כתבנו על אשת חיל כו' שהוא אשה בעל' מצוה כי בכל מצוה נעשה מלאך ובהיותם רבות נעשה לה חיל מלאכים וע"ד זה יאמר פה גבור חיל שהיה גבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים עד היות לו חיל מן המצות ושעור הכתוב שעם היות יודע נגן שמטבע המנגנים להיות קלי הכשרון שמחים אלי גיל ויין משתיהם וכיוצא אך זה עם היותו יודע נגן הוא גבור חיל מן המצות שלו חיל מלאכי מצותיו ועם היותו איש מלחמה אשר טבע איש מלחמה לבלתי היות שוקד בלימוד מתבודד להבין דבר מתוך דבר אך זה עם היותו איש מלחמה היה נבון דבר ודקדק באומרו דבר ולא אמר ונבון כי לא הית' תבונתו מסופקת כי אם אל דבר א' האמתי אליבא דהלכתא ועם היות איש תואר שמדרך איש תואר להתפתות בזמה אשר ה' רחוק מהם אך זה עם היות איש תואר היה ה' עמו כי קדוש הו' לאלקיו והנה אין ספק כי רעדה אחזה את ישי בראו' את מלאכי שאול באי' בעד דוד והוא רך ומשוח מלך אומר בלבו אולי נודע הדב' לשאול ואת נפשו יבקש או לחקור דבר על מה בא שמואל בית לחם וקדש' לזבח ותחת זאת המת ימיתנו על כן אמר בלבו איזה פתחון פה יש לדוד לבלתי הנצל אם לא שבא ממעשה תמר ויהודה אולי לא טוב הדבר היה בעיני ה' כי ענין בועז ורות היה ע"י חופה וקדושין מש"כ ענין תמר ומה גם כי כלתו היתה מבן א' וזקוקה לאחר על כן שלח בידו לחם ויין וגדי עזים לרמוז לפני ה' זכות אביה שהוא מלכי צדק מלך שלם שהוציא לחם ויין לאברהם וגדי עזים הוא זכות פרץ כמפורש אצלנו במקומו כי הגדי עזים שנדר לה יהודה היא נפש קדושה בעלת עוז מלכות מן הצאן הם ישראל או על דוד עצמו שהיה עתיד לצאת משם שהוא גדי ילד עזי' של עוז הוא דוד שהיה מן הצאן שילקח ממכלאות צאן ועל כן ושלח ביד דוד בנו אל שאול ולא ביד זולתו שיוליך זכיותיו בידו אל שאול לינצל ממנו:

תוכן העניינים

מראות הצובאות על שמואל א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה