פרק טז · פסוק א
ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול בחשבך שאחזירנו למלכות מפני כך והלא אני מאסתיו ואי אפשר על כן מלא קרנך כו' והנה ראוי לשים לב באומרו איך אלך ושמע שאול והרגני האם לא ידע אם לא שמע כי הולכי בדרך מצוה אינם נזוקין והנה לזה השיבו רז"ל היכא דשכיח הזיקא שאני ועדיין אין בזה די בער הקושי הלזה בעצם כי אם לא היה חפץ הוא ית' להצילו לא היה משלחו. ועוד יפלא על אדון עולם ה' איך צוהו לעשות תואנה בעגלת בקר לומר לזבוח כו' ולמה לא אמר לו אל תירא כי אתך אנכי ולהתלונן על אומרו איך אלך כו'. ועוד כי איך יכסה השמש בכברה כי הלא יאמרו מאין ולאין לזבח בבית לחם ומה היום מימים כי אלו היה בגלגל או בנוב או גבעון החרשנו כי שם מקום אשר היתה שם במה גדולה והנה על זאת יש דחק לומר כי נמצא חלל באדמ' לא נודע מי הכהו ועל כן היתה תואנת עגלת בקר צודקת אך זאת היא נבואה קטנה אשר אין לה שחר. עוד יש אמרו כי אדרבה אמר לו אל תכסה הדבר ואמור לזבוח באתי כי ע"י כן יפורסם יותר ואל תירא כי אהיה עמך ואין זה משמעות המקרא ומה גם שא"כ היה הדבר מתגלה ולא מצינו שנודע הדבר כלל כי אם לישי ובניו בלבד עד הומלך. ועוד כי כאשר חרדו לקראתו זקני בית לחם ותמהו ואמרו שלום בואך והשקיט תמיהתם באומרו שלום לזבוח לה' באתי הנה יראה כי אומרו לזבוח הוא להסתיר הדבר ולא עוד אלא שאמ' להם התקדשו ובאתם אתי בזבח כדי שלא יורגש אם לישי ובניו לבדם היה מזמין:
אמנם לבא אל הענין נעיר עוד כי אם כוונתו ית' היתה שיקח עגלת בקר ויאמר לזבוח כו' למה מתחלה לא אמר לו דבר כי אם לך אשלחך כו'. עוד נשים לב אל ייתור מלת לך כי הראוי יאמר מלא קרנך שמן ואשלחך מאי לך ואשלחך ועוד כי היה לו להפך ולומר אשלחך ולך כי אחר השלוח היא ההליכה וכן באומרו איך לא אמר איך תשלחני ושמע שאול אך הנה דבר ידוע הוא כמפורסם בספר הזוהר כי אין הוא ית' מכריח ומשנה בחירת בן האדם וכי על זה פקח עיניו ראובן באומרו השליכו אותו אל הבור כו' כי אמר גם שבבור נחשים ועקרבים אין פחד כי ה' עמו ועפר רגליו ילחכו אך אם אניחנו בידם עם שה' עמו לא ישנה בחירתם ויהרגוהו וזהו וישמע ראובן ויצילהו מידם שהוא מידם ממש כי בעלי בחירה המה ואין תקנה וזאת תהיה כונתו ית' לכה ואשלחך לומר אל תשען לבלתי הסתיר הדבר על היותי אני המשלח כי לא אשנה בחירתו ועשה רעה אך כאשר הייתי עושה אם עצמך בלי שליחותי היית עושה שהיית מכסה דבר כן תעשה אתה עתה בשליחותי וזהו לך אשלחך כלו' לך מבלי שאשלחך ואח"כ אומר אשלחך כי אין זה רק להשוות הליכתו מעצמו לשליחותו ית'.