פרק טו · פסוק יג
ולבא אל הענין בכל המקראות הבאים האלה נניח ב' הנחות א' שעלה על דעת שאול במאמר שמואל אליו לך והכית את עמלק והחרמת' את כל אשר לו ולא תחמול עליו כי עד כאן דברי השי"ת ומכאן ואילך והמת' מאיש ועד אשה כו' הם דברי שמואל והוא כי באומרו והחרמתם את כל אשר לו אפשר לפרש או לשון השמד וכריתה או חרמי גבוה לה' והנה שמואל תפש הפי' הראשון שאמר והמתה כו' משור עד שה מגמל ועד חמור אך שאול ארכבה אתרי רכשי שמקצת המקנה הכרית ומקצתו חרם לגבוה. עוד הנחה שנית בשום לב אל אומ' אחרי כן מעמלקי הביאום ולא אמר מעמלק הביאו' והוא כי פירש כי מאמרו ית' לך והכית את עמלק הוא העם הנקרא עמלק אך המלך נקרא מלך עמלק או עמלקי לשון יחיד באופן שמלך עמלק אינו בכלל עמלק.
ונבא אל הענין והוא כי טרם ידבר לו שמואל הקדי' ואמר לו ברוך כו' לומר הנה במה שפירשת מה שאמר הוא ית' והחרמתם את כל אשר לו שהוא להמית את הכל והנה בזה ברוך אתה לה' שהחרמת דרך חסידות על דבר כבוד ה' נגד שונאיו אך אני החמרתי לפני' מן השורה כי אם הקמותי את דבר ה' שאמר והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו אז השיב שמואל ואמר ומה קול הצאן הזה וקול הבקר כו' אמר לו שני טעמים א' מעמלקי הביאום הוא המלך שאינו בכלל עמלק כמו שכתבנו כי עמלק לחוד ומלך עמלק לחו' אך יקרא עמלקי לשון יחיד וזהו מעמלקי הביאום וכאשר אין המלך בכלל עמלק גם החרם לא על מקנה עמלק יהיה ואפילו אם יהיה משל הזולת יש טעם אחר והוא כי לא לאכול לקחום כי אם שחמל העם על מיטב הצאן למען זבוח לה' שיהיה חרמי גבוה ואת היות' החרמנו באופן כי שני הפירושים הנכללי' בלשון והחרמתם עשינו ויאמר שמואל הרף מלכעוס והרשני ואגיד' לך את אשר דבר ה' אלי הלילה למען תדע כי בשני הדברי' חטאת בין בעמלקי הו' המלך שהבאת חי בין במה שלא הרגת המקנ' וירשהו ויאמר לו דבר.