פרק ט · פסוק ז
ויאמר שאול והנה נלך כלומר בין יגיד בין לא יגיד ראוי להקביל פניו אך ומה נביא כו' לומר לא יבצר או הוא איש נכבד ולא איש אלהים או הוא איש אלהים אם הוא איש נכבד מה נביא לאיש כי הן אמת שמספיק דבר קל איננו כי הלחם אזל מכלינו ואם הוא איש אלהים צריך תשורה שהוא דורון חשוב ותשורה אין להביא לאיש האלהי' מה אתנו ויוסף הנער כו' לומ' הנה הכל הוא לפי הנותן וא"כ אתה אם היית נותן שאתה תשוב והיא איש אלהים היה צריך תשורה שהיא מנחה חשוב' אך אני שאני נערך בלתי חשוב דבר קל בידי כתשור' בידך לכן הנה נמצא בידי רבע שקל כסף וגם כי הלא מזער הוא הנה ונתתי אני לאיש האלהים ועם שאיש אלהים הוא יחשיבנו והגיד לנו את דרכינו אז אמר שאול טוב דברך שתהיה אתה הנותן ולא אני לכן לכה אתה תחלה ואני אחריך וזהו אומרו לכה נלכה כי אם אני אלך ואתה אחרי לא יראה שאתה הנותן כי אם אני ואתה שלוחי והנה ראוי לשים לב כי פסוק לפנים בישראל כו' נכנס בין הדבקים ומקומו היה אחר פסוק ויאמר שאול כו' שהוא לומ' אחריו שאלת היש בזה הרואה שיקדים ואמר כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה ושעל כן לא אמרו היש בזה הנביא כו' אך הענין הוא כי באומרו שאמר לתת לו רבע שקל כסף והגיד כו' הלא יקשה כי היתכן כי נביא גדול חשוב כמשה ואהרן יקל כבודו להיות מגיד עתידות בעד רובע שקל כסף כדרך אנשים שיש להם השגחה מה ולא נבואה המחזרים בחצרות להגיד לכל הבא ובידו איסר או פונדיון על כן סמך ואמר אל תתמה על דברי הנער הלז כי הלא לפנים בישראל כה יאמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה והוא תואר הנאמר גם כן לכל המחזר בשוקים בהשגת ראיה מה בככבים וכיוצא לכל הנותן פרוטה או שתים ועל כן ע"י ההרגל ההוא לא יבחין השומע בין איש אלהים גדול כשמואל ליתר הרואים ועל כן אין לתמוה אם טעה בזה הנער הלז כי גם שמואל כשאר הרואים: