פרק ז · פסוק ב
ויהי מיום שבת הארון כו'. עברו עשרים שנה ועל ידי השפע שהושפע בהם ע"י מה שהיה שם לפי כבודו כראוי כ' שנה נמשך בישראל רוח טהרה וקדושה שעל ידה וינהו ישראל אחרי ה' ובראות שמואל כך קבצם להשלים טהרת תשובתם ויאמר אל כל בית ישראל לאמר הם אלי' אשר יעשו על דברים והיו דבריו אם בכל לבבכם אתם שבים הסירו כו' ויסירו כו' אז ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפה ואתפלל בעדכם אל ה' יכפר בעד אשר חטאתם עד הנה ויקבצו ועל ידי תוכחתו על אשר חטאו וישאבו מעיניהם מים וישפכו דמעות לפני ה' שהוא על שמה שבין אדם לה' ועל זה שבינם למקום ויצומו ויתודו ויאמרו חטאנו לה' כי שבו בבכי ובצום ובוידוי ועל הפרשים שהיה להם בין אדם לחבירו או שבט או משפחה עם שכנגדם וישפט שמואל ביניהם עד שנתקן מה שבינ' למקום ג"כ: