פרק ג · פסוק יט
ויגדל שמואל כו'. הנה על פסוק האמור למעלה והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי ארז"ל כי בהיותו משרת את עלי היה כמשרת את ה' כי העומד לפני עלי כעומד לפני השכינה והביאו ראיה לזה מפ' אליהו חי ה' אשר עמדתי לפניו שאמר אליהו שהוא שעמד לפני אחיהו השלוני כעומד לפני השכינה וכן אמר אלישע על שעמד לפני אליהו. ובזה יאמר הנה עד כה טרם יגדל שמואל היה עומד לפני ה' בעמדו לפני עלי שה' היה עמו אך עתה ויגדל שמואל וה' היה עמו לא כאשר עד כה שהיה ה' עם עלי והיה בעמדו לפניו העומד לפני ה' כי עתה ה' כבר עם שמואל עצמו נמשך מזה כי לא הפיל מכל דבריו ארצה בכל נבואותיו עד שוידע כל ישראל כאחד מדן כו' כי נאמן שמואל לנביא לה' ועוד על פי עדים כי ויוסף ה' להראה בשלה לנביאי' אחרים ותהי מראת נבואתם להגיד כי נגלה ה' אל שמואל בשלה בדבר ה' כי בדבר ה' הגידו כי נגלה ה' אל שמואל או שנבאו כי מה שנגלה ה' אל שמואל היתה נבואה בדבר ה' ולא בהשתלשלות ודבר מלאך והנה יש נביאים שלא היה נבואתם רק על פרטים ומאלה היו רבים כנודע מרז"ל רק מ"ח היו גדולים שהיתה נבואתם על כללות ישראל ואמר כי מתחלתו השיג שמואל מעלה זו וזהו ויהי דבר שמואל לכל ישראל ובמה היה זה עתה הלא הוא כי ויצא ישראל לקראת פלשתים כו' וינגף ישראל כו' עד שנחרב משכן שלה שהוא המשך הסיפור והיא נבואה כוללת לכל ישראל והוא הדבר הראשון שהתנבא כמו שכתבנו באו' ויאמר ה' אל שמואל הנה אנכי עושה דבר בישראל אשר כל שומעו תצילנה כו' שהוא חרבן משכן שלה והלקח הארון ומיתת חפני ופנחס ומגפה גדולה בעם. או שעור הכתוב בקוצר ע"ד זה והוא כי למעלה נאמר כי על שני דכרים בא דבר ה' אליו א' על כל ישראל והוא הנה אנכי עושה דבר בישראל כו' וא' על בית עלי בפרט שהוא ביום ההוא של צרת ישראל שהוא חרבן שלה אקים אל עלי אשר דברתי אל ביתו שהוא נפילת בניו אמר עתה כי מהשני דברים ויהי כי בא אל הויה וקיום דבר ה' אשר היה אל כל ישראל שהוא הדבר הראשון והוא במה שויצא ישראל לקראת פלשתים כו' וינגף ישראל כו':