פרק ב · פסוק כו
ושמא תאמר למה לא חש הוא ית' אל צורך הדור שהיו צריכים אליו שהיה ראש הקבלה לז"א אין זה כלום כי עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל כו' כי הנה הנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם אלקי' כו' שהוא טוב ועל כן כבר שתה עליו כוס תנחומין ואם יהיה כמו זר נחשב יוכלל גם עלי באומרו כי חפץ ה' להמית' אפשר לפרש ולא ישמעו לקול אביהם יען שכ"כ הושרשו בחטא עד נגזרה כבר מיתה בשניה' ועל כן המגיע לגדר זה ערלה אזנם מלשמוע ולא חש הוא ית' על מיתתם אולי ישובו וימלאו מקום אביהם ומה גם למשז"ל כי פנחס היה צדיק אלא שלא מיחה באחיו כי הלא כבר היה לדור מי שימלא מקים עלי כי והנער שמואל כו' ולהתכת הכתוב נשים לב אל אומר וטוב ולא ננקדה הוי"ו בשב"א אך הוא כי דרך העולם כי כשהנער הולך וגדל פונה אל הכבוד ולא קצת הנאות והשבח הגדול הוא שכאשר הוא גדל צדקתו גדלה עמו כאשר כתבנו על מאמר התנא גדל בשם טוב שהוא והשם טוב היו גדלים כאחד שנית צריך לשלמות הכשרון שאפי' במקום שאין אנשים יתנהג בכשרון כענין ריב"ז שאמר יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו שעיקר החסידות הוא בין אדם לקונו ועל שני הדברים האלה אמר על הא' הולך וגדל וטוב שהוא בוי"ו קמוצה כאומר והטוב לאמר שהיה הוא הולך וגדל והטוב גם הוא היה הולך וגדל עמו ועל הב' אמ' גם עם ה' גם עם אנשים כלו' גם בינו לבין קונו מקום שאין אנשים כ"א ה' בלבד עמו וזהו גם עם ה' גם עם אנשי' שיחדו יהיו תמים לפניו בין בהיותו הוא לבדו בין בהיותו עם אנשים וזה יורה אומרו עם ולא אמר לה' ולאנשים: