פרק ב · פסוק כב
ועלי זקן מאד כו'. הקדמת אומ' שהיה זקן מאד יראה לבלי צורך. ב' אומרו למה תעשון כדברים האלה בכ"ף הדמיון. ג' אומרו אלא היא מלה יתירה. ד' או' אל בני יראו מלות יתירות ודוחקות ההבנה. ה' כי תחלה אמר דבריהם רעים בלשון חיוב ואח"כ אומר כי לא טובה השמועה שיורה שאינה אלא שמלת טובה בלבד. ו' או' מעבירים עם ה' הם מלות משוללי הבנה שאם הוא מעבירי' קול ממקום למקום הלא קרוב להיות משמעו כעין רכילות ואיך קוראם עם ה'. ז' אומ' אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים אם פירושו שישפטנו אלהים הלא יקשה שאין חפצו ית' כי אם שישפט למטה ואין אלהים שופט כי אם כשאין דין למטה. ח' שאם כן איך יאמר ואם לה' כו' מי יתפלל לו נראה שאומרו ופללו שהוא מקביל לזה גם הוא לשון תפלה ולא לשון משפט. ט' שאם אמרנו שגם אומרו ופללו הוא לשון תפלה ינגדנו הלשון והענין גם שלענין הלשון מצינו ויעמוד פנחס ויפלל ויש מרבותינו דורשים אותו לשון תפלה צריך לתת טעם אל השינוי שלא סיים ואמר מי יפלל לו. י' אומרו ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם היתכן חלילה שלא יקבלו מאביהם כדי להמיתם הלא טוב טוב הוא ישמעו וישיבו עד ה'. י"א כי הלא אחד מעיקרי הדת הוא לבלתי מנוע בחירת האדם ואיך ימנעם מלשמוע ולא עוד אלא שיענישם אחרי כן. י"ב איך יתקשר לזה אומרו והנער שמואל כו':
אמנם הגיע הדבר אל אזני עלי אפשר בא' משני דרכים א' שיגידו לו את כל הקורות אות' עם בניו או שהי' מדברי' אלו עם אלו או האיש הזובח מספר דברי שאגתו אל זולתו וע"י כן יגיע הדבר אל אזני עלי והנ' אין ספק כי הדרך היות' קרובה היתה להודיע אל עלי יחלה יוכיחם וימחה בידם אך אמנה אין ספק כי להיותו זקן מאד ישמרו לבלתי דבר אליו דבר זה כי יצר לו מאד ולפי חולשתו בכובד זקנתו יסתכן או יחלה ומי האיש יחפוץ יגיע צער כזה לאיש זקן מופלג כמוהו ומה גם, בהיותו צדיק וראש הדור אך יגיע הדבר לאזניו בדרך השני וזה יאמר ועלי זקן מאד ועל כן ושמע על פי דרכו את כל אשר יעשון בניו כו' ואת אשר ישכבון כו' אך לא שיאמרו לו הדבר לבלתי צער אותו.