פרק ב · פסוק ט
רגלי חסידיו כו'. אחרי או' כי הוא ית' מעני הצדיקי' לתועלתם ולהעמיד עליהם תבל להפליג אור אושרם בעה"ב והלא יאמר איש הלא נגד זה מעתדם לחטא בעניותם באמור זו תורה וזו שכרה אין פחד מזה כי הנה רגלי חסידיו ישמור מרחיקם מן החטא ומקרבם לידי זכות כי גם שהבחירה חפשית אחר שכבר הם חסידי' שומרם כמאמרנו על מאמר כפויי טובה כו' היה לכם לומר תן אתה, כי אחר ששני הלבבות טובים יסייעם להמשיך יושרם ושמא תאמר למה לא יעשה כן לרשעים לשמור רגליהם לז"א ורשעים בחשך ידמו והיא כי הצדיקים העוסקים בתורה ומצות מקדשים כל אבריהם כנודע כי אין אבר שאין נעשה בו מצות כי זהו כל עצמותי תאמרנה כו' נמצא כי אפילו ברגליהם יש אור וקדושה ועל כן גם רגליהם ישמור כי גם בם אור קדושה אך לא כן הרשעים כי כל איבריהם מלוכלכים במחשך טומאות שונות ואם בא הוא ית' לשומרם חשך אשמות' שמשוקעי' בהם מעכב כי הם בחשך עבירותיהם שהוא טומאה מקביל אל אורות זכיות הצדיקים ידמו וישתקעו באופן שאין העכוב מצדו ית' כי אם ממחשך מעשיהם או שבחשך שהוא מה שהם משוקעים בחשך מעשיהם אינו מניחים להיטיב כי בחשך שלהם ידמו כי עבירות גורמים עבירות ומה גם שיצרם נעשה בעל הבית ואינו מניחם לצאת ממחשך מעשיהם ולישמר מלחטא עוד. כלל הדברים כי לא בכח יגבר איש כאשר היה עולה על לב כי טוב לצדיק העושר שיהיה לו כח לעשות חיל מצות ומעשים טובים כי אדרב' טוב טוב הוא הדלו' ככל האמור: