פרק א · פסוק טו
ותען חנה כו'. השיבה על ראשון ראשון מה שחשדתני לשכורה לא אדני והראיה כי אשה קשת רוח אנכי ועצובה הפך השכור כי היין ישמחני עד אם לא בכיתי לקשה יום שהוא רע המזל כן הוא רע וקשה רוחה ורצונה וגם על השנית שמא אני שתויית יין אף שלא היה הרבה שתספיק לשמח לאשר היא עצובת רוח לא כן הוא גם זה כי ויין ושכר לא שתיתי כלל ומה שראיתני מרבה להתפלל בלחש כי זה הביאתך לחשדני שהפלגתי משורת דרך המתפללי' הוא ששפכתי נפשי לפני ה' ברוב תפלה ולא תחשדני שלא הייתי מתפללת כי אם עושה מעשה שכורי' ושמא תאמר שהיה זה תרבות רע להעתיר על ה' יותר מדאי דברי' על שאלה א' ששאלתי ממנו וזה יתייחס אל אשר התגדלתי עם אם או אומנת קלת דרך ארץ ולמדתי ממנ' ונמשכתי אחריה אינו כן כי אם יש לי סבה וזהו אל תתן את אמתך ליושבת לפני בת בליעל ללמוד ממדותיה ועל כן הייתי מדברת עד כה כי אין סבת אריכותי רק כי מרוב שיחי וכעסי הוא מה שדברתי והארכתי עד הנה ויהיה שיחי על העדר הלידה וכעסי על מה שכעסתה צרתה: