פרק יד · פסוק טו
ויהי ביום השביעי כו' ראוי לשים לב כי אחר אומרו ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים היה לו לומר ויהי ביום הרביעי ויאמרו לאשת שמשון כו' או ולא יכלו להגיד ששת ימים ויהי ביום השביעי ויאמרו כו'. ועוד שאם הם אמרו לאשת שמשון פתי כו' ביום השביעי ואז ותבך אשת שמשון עליו איך אומר אח"כ ותבך עליו שבעת הימים כו' ויהי ביום השביעי ויגד לה כו' הלא היא לא ידעה הדבר עד יום השביעי ואיך בכתה כל שבעת הימים.
אין ספק כי שמשון לא רצה לחלל קדושת סעודות שבת באכול כל יום שבת קדש עם פלשתים ערלים על כן אחשוב כי יום שבת היה יום רביעי למשתה ואותו היום פירש מה' והם המשיכו המשתה ובכן אחר שלא יכלו להגיד החידה שלשת ימים שהם יום רביעי וחמשי וששי ויהי ביום השביעי הוא יום השבת ע"ד אומרם ז"ל על יום השביעי האמור בושתי וביריחו אז שהיה יום רביעי למשתה ויאמרו לאשת שמשון פתי את אישך כו' כי הוא לא היה אתם ולא הרגיש בלכתם לדבר אתה ומיד ביום ההוא ותבך אשת שמשון עליו כו' ויאמר לה הנה כו' אז חזרה יום יום ותבך עליו עד סוף השבעת הימים וזהו ותבך עליו שבעת הימים שהוא כל תשלום השבעה מיום הד' ובאומרו שבעת ימים אשר להם המשתה כלומר להם ולא לו כי הוא לא היה במשתה יום הרביעי כי שבת היה וגם לסמוך לזה אומר ויהי ביום השביעי שהוא שביעי למשתה ולא לשביעי של שבוע כשביעי הנזכר: