פרק יג · פסוק כג
ותאמר לו אשתו כו' לבא אל הענין נשים לב אל אמירת מנוח מות נמות למה זה כפל המיתה וכן אל אומרו ולא יסף עוד מלאך ה' הראה אל מנוח כו' קודם למאמר מנוח מות נמות כו', ואומר' כי הנה ידוע מרז"ל כי טרם סילוק האדם מן העולם הנפש רואה את השכינה ואז מתרצה לצאת אלא שאם צדיק הוא לא תפרד ממנה ואם בלתי צדיק הוא אחר שהתראות אל הנפש מסתלקת השכינה ומניחתה ונבא אל הענין אמר כי בראות מנוח כי את האלקים ראה לפי דעתו כמדובר ושראה שעלה אפילו המלאך ולא שב אמר בלבו אין זה כי אם שאיזה עון עשינו מתחלה ונתחייבנו מיתה ולסלקנו נתגלית השכינה לנו כמות כל אדם ע"י גלוי שכינה אלא שלהיותינו חייבים לא דבקה בה נפשנו ואפילו המלאך לא יסף עוד להראה כי ביאת המלאך לא היה כי אם אגב השכינה וקרה לנו כחייבים המתים שהשכינה נגלית ומיד מסתלקת וזהו מות נמות מיתה כפולה אחת הטבעית שנית גם באותו עולם כי לא כשרים אנו כי על כן נסתלק אחר הראותה כמקרה פטירת הפשעים על כן השיבה אשתו ואמרה לו חפץ ה' להמיתנו על כי נתחייבנו מקודם לא לקח מידנו עולה ומנחה אם רשעים היינו בעינו ועוד טענה שנית שאם גלוי השכינה היה על היות עת סילוק למה הראנו את כל אלה שהוא גם את המלאך שאם התגלות שכינה היה על היות עת למות לא היה מתראית כי אם השכינה בלבד ולא גם המלאך וזהו ולא הראנו את כל אלה ועוד טענה שלישית שאם העת היתה עת למות אין דרך. לעת כזאת להשמיע בשורה כזאת שיולד לנו בן ושיהיה נזיר מן הבטן כי אם ענייני אותו העולם וזהו וכעת לא השמיענו כזאת שהיא כהעת הזאת לא השמיענו כבשורה זאת: