פרק יג · פסוק טו
ויאמר מנוח כו'. ראוי לשים לב מה היתה כוונת מנוח בעצירה זו אם הוא כדי להאכילו מגדי העזי' הל"ל ונעשה לך ולא ונעשה לפניך ועו' בתשובת המלאך באומר לא אוכל בלחמך כי הראוי יאמר לא אוכל בבשרך כי מנוח לא הזכיר לו לחם. ועוד או' ואם תעלה עולה ליי' תעלנה מי לא ידע כי העולה ליי' היא. ועוד אומרו כי לא ידע מנוח כו' כי הנה טבע מלת כי לנתינת טעם על הקודם מה שלא יצדק בזה כלל. ועוד למה לא שאל מה שמו מתחלה כי אם אחר ענין זה. ועוד או' מי שמך והראוי יאמר מה שמך.
אך אמר מנוח נעצרה נא אותך כלומר לאכול פת לחם וגם ונעשה לפניך בעודך עצור לאכול גדי עזים כלומר קרבן לה' אך חפצנו היא לעשותו לפניך למה כי ה' עמך ועל כן טוב ונכון הוא לעשות קרבן לה' במקום אשר הוא שורה כי משכן ה' אתה שהוא שורה עליך כי עיקר הקרבן הוא במקום השראת שכינה כי על כן נבחר מזבח אשר במקדש.