פרק יג · פסוק ב
ויהי איש אחד מצרעה כו' ראוי לשים לב אל ייתור אומרו ולא ילדה כי מי לא ידע שאם היתה עקר' שלא ילדה וכן באומרו את עקר' ולא ילדת. ועוד כי באומרו את עקרה ואומרו והרית יראה שלא הרתה ואיך יאמר הנך הרה האם נתעברה בעוד שהמלאך היה מדב' עמה ויש אמרו שהיה תוך ג' ימים של קליטת הזרע ועודנו מדבר עמה נקלט הזרע ואמר לה הנך הרה. עוד אפשר כי מתחלה אמר ויהי איש אחד וכו' ואשתו עקרה ולא שילדה תחלה ואח"כ נתעקרה מחמת חולי או מקרה אחר ואח"כ נתקנה כי אם שהיתה עקר' בטבע שלא ילדה מעולם שהכונה עתה הוא פלא עצום מאד וזה מאמר המלאך הנה נא את עקר' ולא ילדת מעולם ועכ"ז והרית וילדת בן כלומר מה שהורית כבר וילדת בן ולהיות כי עדיין לא הורגש הריונה שהיה בראשית עיבורה למען מאז יזון הולד מראשיתו לא יהיה מאז שאסור לנזיר ולא מדבר טמא וזה יורה אומרו כי הנך הרה שאם היה עובר' ניכר מה חידוש הוא הנך הרה וטעם אל היותו נזיר מן הבטן יתכן במה שראינו שנזכרה רעתם ולא תשובתם כי אחר אשר נאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה מיד הוא אומר ויהי איש אחד מצרעה כו' ולא נאמר כי שבו מדרכם ויתן להם מושלים בישראל על כן כשגזרה חכמתו ית' להטיב לעמו בקש איש להשרות עליו רוח ה' לפעמו ולחזקו נגד פלשתים ולא היה מספיק שלמותו לחול שם ה' עליו על כן גזרה חכמתו ית' להכינו מן הבטן בנזירו' שע"י שנזר אלהיו על ראשו יהיה ה' עמו וע"י כן יעשה וגם יוכל ועד ממהר לזה הוא כי כאשר גילחה אשתו מחלפות ראשו נאמר ותגלח אח שבע מחלפות ראשו ויסר כחו מעליו שהוא על כי ה' לא היה עליו כאשר בהיות שער נזירותו בו כאומרו ותאמר פלשתים עליך שמשון כו' והוא לא ידע כי ה' סר מעליו: