פרק ז · פסוק יג
ויבא גדעון כו' הנה בחלום הלז יש כפל ענין וכבדות לשון אשר אין לנמשל צורך בו. ועוד כי אין הפתרון דומה לחלום. וגם ראוי לשים לב אל שינוי לשון באומרו מספר במקום סיפור ושברו במקום פתרונו:
אמנם קרה לו כאשר בים סוף שהיו ישראל בלתי ראויים והיה עוזא שרו של מצרים מקטרג באו' הללו עובדי ע"ג והללו כו' והיו ישראל כמעט ראויים ליאבד על קטרוגו עד שהוא יתבר' ככל חסדיו היפך בזכות ישראל עד היפך הגזרה על השר ועל עמו והמית את השר כד"א וירא ישראל את מצרים מת וניער גם את כל חילו ע"ד זה עשה ה' גם פה כאשר יבא בס"ד והנה ארז"ל כי צליל לחם שעורים היא מנחת העומר כי בזכות העומר נצולו וראוי לדעת למה נתייחדה מצוה זו לכך מכל השאר אך אין ספק כי בעל מאמר זה הולך לשיטת האומר כי כאשר אמר גדעון ואיה כל נפלאותיו כו' לאמר הלא ממצרים גאלנו ה' שהיה ערב פסח וא"כ החלום הלז היה ליל שני של פסח שהוא יום מצו' העומר או לילה שאחריו שהיום שעבר היה גם הוא יום העומר על כן הגין העומר בזמנו והענין היה שהראהו ה' כי עם שישראל היו בלתי ראוים עכ"ז צליל לחם שעורים היא מצות העומר היה מתהפך במחנה מדין והוא שהיה העומר מתהפך כי זכות העומר היה בא להציל ולהיות במחנה מדין היה הדבר מתהפך באמור הללו עובדי ע"ג והללו עובדי ע"ג כי כמדין כן ישראל וזהו מתהפך ויבא ענין העומ' עד האהל הוא שרו של מדין המאהיל ומחופף על מחנהו שהוא בב"ד של מעלה ויכהו את השר ויפול ממעלתו והוא על דרך הכתוב אצלנו על שרו של מצרים שלא הפילו הוא ית' בפעם אחת כי אם שתחלה בהחילו לקטרג הורידו מגדולתו וזהו ויסר את אופן מרכבותיו הוא השר שהוא אופן שעליו יסובו כל מרכבותיו שהסירו הוא יתברך מגדולתו ועדיין היה מנהיג את עצמו אך בכבדות ואחרי כן שחזר לסרב המיתו ה' והוא גמ' הנפיל' באומרו ויר' ישראל את מצרים מת כו' וע"ד זה היה פה כי תחל' זכות העומר שבאותו היום הכה את האהל הוא השר אש' מדין בצלו יחיו ויפול מגדולתו ומה שהיה משפיע מכחו מלמעל' למט' נהפך כי השיב פניו למעל' ואחוריו אל עמו וזהו ויהפכו למעלה על כרחו ולהיותו מתחזק שלא היה ההתהפכו' ברצונו ע"כ ונפל האהל לגמרי ממצבו וממעמדו נהר' לגמרי ומאליו נשמ' שבהכשל עוור יפול עזור.