פרק ה · פסוק כו
ידה ליתד כו'. הנה הראוי יאמר שלחה או תשלחה ולא תשלחנ' כאלו נשים רבות שלחו יד. ועוד מה הוא ענין הלמות עמלים שאינו ענין לזה. ועוד אומרו והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו שיש מלות יתירות הרבה. אמנם אין ספק כי אפילו איש גבור חיל שירצה לעשות אשר עשתה יעל לתקוע יתד ברקת גבר כסיסר' שאר"זל שבן ל"ו שנה כבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו ואפי' חיה שבשדה כיון שהיה נותן קולו עליה לא היתה זזה ממקומ' וכשהיה יורד לרחוץ בנחל קישון היה עולה בזקנו כמה מאכל בני אד' דגי' כי הנה מי יערב אל לבו לשלוח יד באיש אשר אלה לו להורגו ומה גם לתקוע יתד ברקתו ולא יאחזנו רעד באומ' אולי יעור משנתו בהחילו לתקו' היתד ויקום עליו ויהרגנו כי אין ספק כי אין צ"ל אשה כי אם לו יש נפש איש גבור תחת נפש' בקח' היתד יחוגו וינועו ידיו וירתת מראשו ועד רגליו ואיך ערב' אל לבה לב אשה מצר' לעשות כדב' הז' לז"א ידה שהיא שמאלה ליתד לא שלחה היא לבדה כי אם תשלחנה כאלו שתים הנה השולחות יד אחת והוא כי השכינה היתה עמה וזהו תשלחנה ובזה התאמצה לעשות ושמא תאמר הלא דרך נוטי אוהלים שכדי לתקוע יתדות האהל יש להם מקבת עץ להכות על היתד של עץ לתקוע אותו בארץ ואם כן היה הלא אין ההכאה חזקה וגם היתד אינו של ברזל באופן שעד תתקע היתד ברקתו יצטרך זמן והכאות רבות ובין כך ובין כך יקום לקול ההכאות קודם תחיבת היתד שעור מיתה וימיתנה לז"א וימינה להלמות עמלי' לומר אל יעלה על רוחך שהמקבת שלקחה בימינה היה של עץ כדרך נוטי אהלים כי אם של ברזל הוא של עמלים במלאכת בנין שיש להם פטיש כבד של ברזל להלום בו אבן חזקה להכינה אל מקום מושבה בבנין וזהו וימינה להלמו' עמלי' הוא מקבת של הלמו' עמלי' במלאכ' עוד שנית עשתה כי לא בעודנו בריא בראשו התחילה לתחוב היתד כי אם תחלה הלמה סיסרא שהכתה אותו בהלמות עמלים הכאה א' שבה מחקה ראשו באופן שאף אם יקו' אז לא יוכל לחיות ואז ומחצה וחלפה רקתו ומחצה במקבת ההוא פעם אחת על ראש היתד ומיד וחלפה רקתו כי נתרככה כבר במה שמחקה ראשו.