פרק ה · פסוק כד
תברך מנשים כו', הנה רז"ל הוקשה למו איך אמרה מנשים באהל תברך שיראה יותר מהאמהות ותרצו שאינו אלא מעין ברכתם ויתכן כי הקושיא איננה רק באמור שהמ"ם הוא כאומרו יותר מנשים אבל יתכן שהכונה הוא מאותן נשים באהל תבורך כי הן עצמן ממקום כבודן וברכוהו על זאת ואפילו נאמר שמשמעו הוא יותר מנשים באהל אפשר שאין זה מאמר דבורה שמברכן בשיעור זה אלא דברי נשי דעלמא והוא שאומרת תברך מנשים שמפי נשי ישראל כלן תבורך שכולן יברכוה שהצילה את בעליהן מלמות תחת ידי סיסרא ולא נתאלמנו ומה היא הברכה שיאמרו הנשים הלא היא שיאמרו יעל אשת חבר הקני מנשים באהל הן האמהות תבורך ומה שייחדו ברכתה אל האמהות וגם הזכירה שהיא אשת חבר הקני יהיה לדעת ר' יוחנן בשם רשב"י ששבע בעילות בא עליה אותו רשע והקשו בגמרא איך נהנית מעבירה אלא שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים ולמצוה נחשב לה כי גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וזה יאמר יעל עם היותה אשת איש שהיא אשת חבר הקני לא נאמר שאין רוח האמהו' נוחה הימנה כי הן שמרו עצמן מליבעל לנכרי כמו שאמרו ז"ל בשרה שהיתה שטוחה על הקרקע וצועקת לפני קונה יצילנה מליטמא מפרעה עד שבא המלאך ואמר לה האכה אותו ואמרה לו הכה וכן רבקה מאבימלך ורחל אר"זל שהיתה בוכה על הבנים פן יגרשנה יעקב ויקחנה עשו וכן עיני לאה רכו' פן תפול בגורל עשו כלל הדברים כי כולן דאגו על הדבר וה' הצילן מה שאין כן יעל כי אם שהיא נזקק' לסיסרה עכ"ז אמרה כי כאשר נחשב להן לזכות פרישתן כך נחשב ליעל דרישתה כי לשם שמים כיוונה באופן שרוח האמהו' נוחה הימנה ואדרבה הן יברכוה וכן ומפיהן תבורך כי דרישתה כפרישתן תחשב: