פרק ה · פסוק יב
עורי כו' הנה השירה הזאת היתה ברוח הקדש כנוד' מרז"ל בשירת הים ובכל שאר השורות וע"כ ביום ההוא שתקע יעל היתד ברקתו טרם יתפרסם הדבר בעצם וטרם המלחמה שעיקר נצחון ושבית כל צבא יבין היה אחרי מות סיסר' שהיה גבורם הודיעה כל זה דבורה מיד ע"י רוח קדשו בשירה הזאת כמפו' בה וזה ענין הכתוב עורי כו' דברו שיר ומיד קום ברק ושבה שביך. ולבא אל התכת התיבות באו' עורי ד' פעמי' והזכיר שירה אחר השתים נזכירה מאמרנו בתחלת השירה באו' לאמר שהוא ע"ד אומרם חז"ל אז שר משה לא נאמר אלא אז ישיר משה שלעתיד ישוב ישורר אותה מכאן לתחיית המתים מן התורה וע"ד זה כתבנו שהוא אומר ותשר דבורה כו' ביום ההוא כדי לאמר אותה אח"כ ג"כ לעתיד וזה יורה הכתוב הלז שאמרה דבורה כי הלילה ההוא שבחלו' דברו בה מן השמים אמרו לה עורי מהשינה הטבעית לשמוע הנבואה ואח"כ עורי מהשינה שאחר הנבואה דבורה שהוא להשמיעה ביום ואחר היותך דבורה שהוא אחרי מותך עוד עורי משנת המות ומעורי גם ממציאות שינה שבחלום ידבר בך להזכירך דברי השיר ודברי אז שיר זה שאת משוררת עתה ואין צריך להמתין עד כלות נצחון המלחמה כי אם מיד קום ברק ושבה שביך כאלו כבר הוא שלך מן השמים בן אבינועם וכונת הענין להודיע כי לא ע"י זרוע בשר או בחרב וחנית נעשה הנצחון כי הלא מהלילה טרם נפילת סיסרא נתבשרה והופיע עליה רוח הקדש לדבר את דברי השירה ולו' יקום מיד ברק לשבות שביו ובדרך הזה מצאנו טוב טעם אל אומר' עורי ד' פעמים ואו' בין השתים הראשונות לשניו' דבורה: