פרק ה · פסוק ד
ואם תאמרו הלא אף זה מן התוכחות כי גאות תלבשי באמור אנכי לה' על כן בפני מלכים ורוזנים תופשי התורה שע"י כן היה הנצחון הלז לי יאתה לשורר ותחלה הקדים מה גדלה זכות התורה כי הלא ה' בצאתך משעיר אחר אמור שרו של עשו שלא רצה לקבל התורה על שכתוב בה לא תרצח ארץ רעשה פן יאמרו ישראל גם הם כך ותאבד הארץ כי אם אין תורה אין עולם כמאמרם ז"ל במסכת שבת על פסוק ארץ יראה ושקטה בתחלה יראה ולבסוף שקטה דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה"א יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם ישראל מקבלים את התורה מוטב אתם מתקיימים ואם לאו כו' וכשקבלו התורה שקטה וע"ד זה אמרה דבורה ה' בצאתך משעיר בתשובת אדום בצעדך משדה אדום לפארן ששם ישמעאל בקרוב אז ארץ שראתה שמיאנו לקבלה רעשה פן גם ישראל ימאנו וגם שמים שנעשו מאש ומים נטפו כי חלק המים שבהם התחיל לנטף ארצה ליסודה ולהשאיר חלק האש למעלה כמתחילין טיפין טיפין עד ראותם אם יקבלו ישראל אם אין עד שגם עבים נטפו מים שקבלו ישראל את התורה והוא מאמר מכילתא ר"י בר אלעאי אומר לפי שהיו ישראל משולהבין מפני האש של מעלה אמר הקב"ה לענני כבוד הזילו טל חיים על בני שנא' גם עבים נטפו מים ע"כ. והוא כי בקבלם התורה שניתנה באש לא יכלו לסבול והיו משולהבים ולהשיב נפשם בחיים הוצרכו לטל של ענני כבוד ואז שקטו ארץ ושמים מאשר עשו מיראתם פן יאבד העולם על העדר מקבלי התורה. ושעור הכתוב ארץ רעשה וכו' עד שגם עבים נטפו מים לקיים מקבלי התור' וכל זה דברה דבורה להורות מעלת התורה לומר שבזכות תורה שריבתה בישראל כאשר יבא נצחו ישראל באופן שאליה תאות השירה הזאת כי לה' היא.