פרק ב · פסוק כ
ויחר אף ה' כו' אחרי אומרו למעלה כי אמר ה' כי הגוים אשר לא הורישו כל שבט ושבט מנחלתו יהיה להם למוקש ושכן היה כי ויעזבו את ה' כו' וילכו אחרי אלהים אחרים אשר סביבותיהם כו' והלא יקשה על זה שאם כן איפה שאלה הם אשר גרמו לעצמם למה אותם שלא היו בקרב נחלתם שהם חמשת סרני פלשתים והכנעני והצדוני והחוי יושב הר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבא חמת אשר כל אלה אינם בקרב נחלת השבטים כי אם ממקום שנחלו וחוצה איך נשארו והלא יאשם יהושע שלא עבר עליהם להנחילם לישראל כי הנה אלה היו לשיכים ולצנינים לישראל לזה אמר דעו איפה כי אין על יהושע אשמת דבר כי הנה על כל דברי עונות הנאמרים באמת שהיו בישראל חרה אף ה' בישראל ויאמר יען אשר עבדו כו' גם אני לא אוסיף להוריש מן הגוים אשר עזב יהושע וימת למען נסות בם את ישראל כו' וינח ה' כו' ולא נתנם ביד יהושע ואלה הגוים כו' חמשת סרני כו' ונתן טעם ואמר למה בחר ה' בגוי' ההם לנסות את ישראל ולא באותם שלא הורישו בני ישראל ויהיו בקרבם כנזכר למעלה לז"א שבחר באלה שהם כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען שהיו נופלים במלחמותם שלא בדרך טבע שאותם שידעו לא וערבו אל לבם להלחם בישראל:
או יאמר לנסות בם את ישראל לא את בני הדור הזה כי אם את כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען שהיו נופלים לפני ישראל שלא בטבע שאלה יכירו את ה' יתברך ולא יסורו ממנו רק למען היות דעת דורות בני יש' הבאים למען שדעתם הוא ללמדם מלחמה בחושבם שבטבע הדבר תלוי וינסה הוא יתברך במה שיראו שידיעת מלחמה לא תושיע למו רק ללמד מהכנעניים שקדמו לא ידעום הדורות ההם וחזר ואמר רק אשר וכו' לומר כי מתחלה לא ידעו את כל מלחמות כנען כי אם קצתם אך נמשך אח"כ כי אשר לפנים לא ידעום כלל: